הרב חגי ולוסקי
"וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא" (ב, ב)
מדוע התורה לא מציינת את הנס הגדול שיוכבד ילדה בגיל מאה ושלושים, כפי שכתבה אצל שרה?
רמב"ן: (בראשית מו, טו) התורה כותבת ניסים שנעשים על ידי נביא, שמתנבא מראש או מלאך שמתגלה בשליחות הקב"ה, כדוגמת המלאך שבישר על הולדת יצחק, אך לא נס שנעשה כדי להציל צדיק או שיש בו להעניש רשע.
הריטב"א: עיקר הנס לא היה בלידת משה, שהרי ילדה שלש שנים לפני כן את אהרן (והתורה לא ציינה נס זה), אלא שחזרה לנערותה ונתעדן עורה.
מהרז"ו: (על מדרש רבה א, כ) מסביר שהתורה פרסמה את הנס שהיה לשרה, שהתרחש לראשונה. התורה לימדה שניסים כאלו יהיו לא רק לאבות, אלא גם בדורות הבנים. כשיוכבד ילדה בגיל מאה ושלושים היה זה ברור וידוע שהקב"ה מנהיג את העולם באופן זה, וכבר לא היה בכך כל חידוש, ועל כן התורה לא השמיעה נס זה באופן מיוחד.
**
"וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה… כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (ב, י)
האם בת פרעה ידעה לשון הקודש, שקראה לו בשם משה?
אבן עזרא: היא קראה בלשון מצרי שם שמשמעותו משה, והתורה קראה משה בלשון עברי. השם משה מתורגם בלשון הקדש מהלשון המצרית, שמו בלשון המצרית היה מוניוס.
חזקוני: בת פרעה לא הבינה לשון הקודש. ביאור הפסוק: 'וַתִּקְרָא' יוכבד אמו את 'שְׁמוֹ מֹשֶׁה. וַתֹּאמֶר' לה בת פרעה: מדוע קראת לו כך? מה ביאור המילה משה? ענתה לה יוכבד: שהוא לשון המשכה, ובתגובה אמרה בת פרעה: יפה קראת, שהרי 'כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ'. 'משוי' אין כתיב כאן, אלא 'משה' לומר: כשם שמשיתיהו, כן יהיה הוא מושה אחרים, כלומר יהיה מושה את ישראל ממצרים.
דעת זקנים מבעלי התוספות: בת פרעה למדה את לשון העברים, משבאו הנשים העבריות למצרים למדה בת פרעה את לשון העברים, וכך ידעה איך לקרוא לו, כפי שמצינו שפרעה קרא ליוסף 'צפנת פענח'.
אור החיים: היא קראה לו באופן סתמי בשם "משה", ללא כוונות מיוחדות, ובמקביל הכתוב מודיענו את משמעות השם, על שם שמשתה אותו מהמים.
***
"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ" (ד, כ)
מדוע משה לקח את אשתו ובניו למצרים?
מדרש רבה: (ה, ה) "למה הוליכן? כדי שיהיו עם ישראל לקבל התורה".
אבן עזרא: לקח אותם כדי שייצאו עם בני ישראל.
הרמב"ן: משקיבל את דברי הקב"ה ועדכן את חותנו אודות שובו למצרים, התכוון משה להשאיר את אשתו וילדיו במדין ולשוב לבד למצרים לזמן קצר באופן שלא יכירו אותו. הקב"ה נגלה אליו במדין ואמר לו 'לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם', כלומר קום צא מארץ זו, ושוב למצרים מבלי לחשוש, 'כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ', ותהיה שם עד שתוציא משם את בני ישראל. התורה משמיעה בפסוק זה שמשה שינה את תכניותיו ולקח את אשתו ובניו אתו למצרים.
הספורנו: מבאר שמשה לקח את אשתו וילדיו והוליכם מהמדבר למדין, לבית חמיו. הוא שב למצרים לבדו.
רבי זלמן סורוצקין: הקב"ה ציווה עליו לשוב למצרים ולהשתתף עימם בצרה, וגם בני ביתו מחוייבים להשתתף בצרה זו של עם ישראל.
(מתוך ספרי 'תורתך שאלתי' – לימוד פרשיות התורה בדרך שאלות ותשובות, שנכתבו ע"י הרב חגי ולוסקי.
להערות, מייל [email protected])