במאמרים הקודמים בנושאי כיבוד אב ואם, עסקנו בעיקר בכיבוד ההורים של רבינו שליט"א להוריו וכן על מידת כיבוד ההורים שרבינו שליט"א הקפיד מצד ילדיו כלפי הרבנית ע"ה.
במאמר זה נעסוק בכבוד הרב שרחש רבינו שליט"א לרבנית הצדקנית ע"ה.
ראשית, לעולם לא הסכים לאכול שום ארוחה, לא ארוחת צהרים ולא ארוחת ערב, עד שראה את הרבנית יושבת לידו ואוכלת גם כן. על כך אני יכול להעיד. בשנים האחרונות רבינו שליט"א היה ממתין זמן רב לרבנית, עד שהייתה עולה מתפילת מנחה בעזרת נשים בלדרמן. כידוע הייתה מוקפת בהמון נשים ששיחרו לפתחה מכל הארץ והעולם, אך רבינו שליט"א לא הסכים לאכול לפני שהרבנית מגיעה.
הרבה פעמים אמרה לי הרבנית: "איזה נס שסבא מחכה לי, אחרת מעולם לא הייתי אוכלת"…
• • •
דבר מאוד מעניין. בסעודת שבת בבוקר במשך כל השנים היו באים הרבה אורחים לרבינו שליט"א. פעם ספרתי כארבעים אורחים. הרבנית הייתה עומדת על רגליה ומוציאה לכולם את האוכל ומחלקת הכל בכבודה ובעצמה וללא כל עזרה. כך יצא שהרבנית החלה לאכול את המנה העיקרית רק לקראת סוף הסעודה, לאחר שכבר חילקה לכולם. כשהביאו לרבינו שליט"א מים אחרונים, לא הסכים בשום אופן ואמר: "אין מים אחרונים ולא מברכים ברכת המזון עד שהרבנית אוכלת ומסיימת ושותה קפה". זאת למרות שרבינו שליט"א כבר היה עייף והמתין זמן רב. רק לאחר שהרבנית סיימה את הסעודה רבינו שליט"א נטל מים אחרונים.
• • •
גם במנוחת הצהרים, רבינו שליט"א לא הסכים ללכת לנוח עד שראה שהרבנית גם באה לנוח. יש כאן שני חלקים, גם את החלק של הכבוד הרב שרבינו שליט"א רחש לרבנית, וגם שרבינו ידע והכיר שאם לא ימתין לרבנית שתבוא לאכול ולנוח, היא לא תאכל ולא תנוח…
פעם סיפרה לי הרבנית שסיפרו לאביה, רבן של ישראל מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שרבינו שליט"א אינו מוכן לאכול עד שהרבנית תגיע. אמר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל: "פשוט כך, אחרת היא לא תאכל!"…
נכדו נאמנו של רבינו, הרה"ג ר' יעקב ישראל קניבסקי שליט"א, סיפר לי, כי בשנים האחרונות בשמחת תורה, רבינו שליט"א היה עולה לביתו לאחר ההקפה הראשונה, אך הרבנית כל כך אהבה את שמחת תורה והייתה מקבלת חיות מזה, ולכן התעכבה זמן רב. ורבינו שליט"א מעולם לא הרשה לקרוא לה מבית הכנסת, ואמר: "היא חיה מזה ונהנית מזה, לא לקרוא לה". והיה ממתין זמן רב מאוד עד שהייתה עולה לבית ורק אז היה עושה קידוש.
• • •
סיפר לי הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א, כי מספר פעמים בשנה רבינו לא הלך ולא עשה דבר בלי ברכה מהרבנית:
• לא הלך לאפות מצות עד שקיבל ברכה מהרבנית.
• לא הלך לקטוף סכך וד' מינים עד שקיבל ברכה מהרבנית.
• ואת הדבר הבא הרבנית ע"ה סיפרה לי ואני יכול להעיד על כך: רבינו לא היה הולך ללמוד בליל שבועות עד שהרבנית בירכה אותו שיצליח להיות ער כל הלילה. פעם אחת רבינו שליט"א כבר הלך לבית מדרשו לדרמן ללמוד וחזר לבית. שאלה הרבנית, מה קרה? אמר רבינו שליט"א: שכחתי לקבל ברכה שאצליח להיות ער כל הלילה, חזרתי לקבל ברכה.
• • •
הגאון רבי יצחק שאול שליט"א הוסיף כי שמע מספר פעמים כיצד בערב יום כיפור רבינו מבקש מחילה מהרבנית.
• • •
כל פעם שרבינו שליט"א היה נוסע מחוץ לעיר, מלבד לבריתות, לא הסכים לנסוע אלא רק אם הרבנית הייתה באה עמו יחד. לא הסכים לצאת מהעיר בלי הרבנית, ובכל פעם שהרבנית הייתה יוצאת מהעיר – את זה גם זכיתי לראות – רבינו שליט"א ליווה אותה עד הדלת ולאחר מכן הביט מהחלון עד שנכנסה לאוטו, ורק לאחר שהאוטו נסע היה נכנס הביתה.
• • •
דבר נורא שהרבנית סיפרה לי: פעם אחת חשה לא בטוב ואושפזה בבית החולים לתקופה די קצרה. כל מי מבני המשפחה שהגיע לבית, רבינו שליט"א היה שואלו ברוב דאגה מה שלום אמא. נכנסה בתו הרבנית קולדצקי, רבינו שאל: מה שלום אמא. אמרה לו: "אבא, למה אתה כל כך דואג?" אמר רבינו שליט"א תשובה נוראה: "הלימוד שלי כשאמא בבית וכשאמא לא בבית – זה שני סוגי לימוד! כשאמא בבית זה לימוד אחד וכשאמא לא בבית זה לימוד אחר!"
אמרה לי הרבנית ע"ה: "כששמעתי את המשפט הזה הבנתי למפרע למה כל החיים היה כל כך אכפת לרב שאהיה בבית". בשבעה על הרבנית ע"ה, סיפרתי את המעשה הזה לרבינו מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, והוא אמר לי משפט נורא: "עכשיו ר' חיים לא רק נהיה אלמן, הוא גם נהיה יתום!"
מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, ידע עד כמה הרבנית ע"ה הסירה מרבינו שליט"א כל עול כדי שיהיה כל כולו קודש לד'. אני לא אשכח שכאשר רבינו שליט"א קם מהשבעה, אמר בכאב עצום: "מסתמא יותר לא אצליח לאכול ולא אצליח לעשות כלום". שאלנו: למה? אמר רבינו שליט"א: "סבתא עשתה הכל". מבחינת רבינו שליט"א, כאשר נסתלקה מעמו הרבנית הצדקת ע"ה, היה זה כביכול שהעולם נגמר. דוגמה לכך אפשר להבין מהמעשה הבא:
בשנים האחרונות נכנסה פעם אחת הרבנית לחדר בקומת העליה וראתה שהאור דלוק. שאלה מי הדליק את האור, אמרו: "בטח סבא". אמרה הרבנית: "לא יכול להיות". היא הרגילה את רבינו להסיר מעצמו כל עול, ולו גם של הדלקת אור בחדר, הכל הייתה עושה להסיר כל דאגה ועול מרבינו שיהיה קודש לד'. זה מה שספגה בבית אביה הגדול, שם ראתה איזו אהבת התורה עצומה יש בבית וכך הנהיגה בבית הגדול של רבינו. בעניין זה אמרה לי פעם הרבנית, ששאלו את אמא שלה, שהייתה נערה מאוד חברמנית ועליזה, איך היא מסתדרת עם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שכל היום יושב ולומד ושקוע בעמל התורה.
אמרה הרבנית ע"ה: "החלטתי בעצמי שהתחתנתי עם ספר תורה, אז הכל נהיה לי קל!" זה מה שהרבנית ע"ה ספגה בבית גדול זה וכך היא עצמה הנהיגה ונהגה בבית הגדול של רבינו שליט"א.
• • •
הנהגה מיוחדת מאוד בעניין זה אף ראיתי אצל רבינו מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל. שאלתי על כך כמה נכדים, אך אף אחד לא ידע להסביר לי 'פשט' בהנהגה הזו. כמעט עד יומה האחרון הייתה הרבנית הצדקנית מרת תמר שטינמן ע"ה, מכינה את האוכל לרבינו זצוק"ל, גם כאשר כבר לא היה לה כח. אני זכיתי להיות אחראי על ארוחה אחת, והרבנית ע"ה הזהירה אותי ודאגה מאוד שנביא את הארוחות לרבינו, ואמרה שאם לא נשים לב מרן זצוק"ל ידלג על ארוחות.
והנה, מדי ערב ראינו את רבינו זצוק"ל נכנס למטבח, לוקח שתי פרוסות דקות, מורח עליהן חמאה ומכין לרבנית ארוחת ערב. כך יום אחר יום במשך שנים. הסתכלנו מהצד בפליאה, מה הפשט בזה? הרבנית הרי דאגה למרן זצוק"ל כל השנים לכל הארוחות, ואילו רבינו זצוק"ל מצידו הקפיד כל ערב להכין לרבנית ארוחת ערב, לפי התפריט הקבוע הנ"ל. זו המציאות שהייתה, ולפיה ראה רבינו זצוק"ל לנכון לכבד את הרבנית על אף שהיא זו שהייתה מכינה לו הכל. את ארוחת הערב הקפיד רבינו להכין לרבנית.
• • •
יום אחד אמרתי לרבנית הצדקנית מרת בת שבע קניבסקי ע"ה: "סבא מזכיר את הרבנית בספר". הרבנית אמרה, "לא יכול להיות".
אמרתי ווארט שכתב רבינו שליט"א בספרו על הפסוק באשת חיל, "נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ": ידועה השאלה, הרי כל הפרק מדבר בשבח האשה, ואילו הפסוק הזה מדבר בשבח הבעל, "נודע בשערים בעלה"?
רבינו כותב בספרו, עיין רש"י וחז"ל דרשו הרבה דרשות בזה, ורבינו שליט"א עצמו מבאר, שהשבח הולך על אשת חיל, שהיא מסדרת בעצמה כל צרכי ביתה כדי שבעלה יוכל לשבת פנוי ולעסוק בתורה הקדושה, וממילא גם הפסוק הזה הוא שבח על האשה, שמתוך שעושה את כל צרכי הבית הבעל לא צריך להתעסק בצרכי הבית אלא 'נודע בשערים', אם כן זהו שבח גדול לאשת חיל.
העזתי פעם פנים ואמרתי לרבינו שליט"א שיש מקום שהוא מזכיר בספרו את הרבנית.. וחייך רבינו. וכן הראיתי לסבתא הרבנית שסבא מזכיר אותה בספרו, ונהנתה מהווארט…
(מתוך מגזין במה 124)
2/311