סיפר לי ידידי הרב הגאון ר' א״ב, אברך חשוב בכולל חזו״א, שאחה״צ עוסק בקירוב ברמת השרון מזה עשרות בשנים, ובשל כך אף נוהג ברכב. רכבו הינו בצבע לבן בוהק, ומזכיר קמעא מונית.
והנה יום אחד בחזור מהכולל הוא נוהג ברכבו ברחוב חזו׳׳א, וכמנהגו הותיק מחפש להעלות אברכים, 'לחטוף' מצוות על הדרך, הבחין לפתע באישיות רבנית נכבדה נשואת פנים, מסמנת לו באצבע לעצור.
הוא כמובן עצר מיד, ולפליאתו ניגש היהודי הנכבד, פתח את הדלת והתיישב במושב האחורי ללא אומר ודברים תוך שהוא מודיע על יעדו – בכתובת כלשהי בהמשך, שהיתה בתוך מסלולו של מיודענו.
היה באחד מימי הקיץ הלוהטים. מיד כאשר התיישב הנוסע, פתח את פיו והעיר: "המזגן כלל לא מורגש אצלך!" ר' א״ב השיב לו בנינוחות כי אכן המזגן מאחור פחות מורגש, ואם הוא רוצה להנות בכל זאת ממשב צונן יותר, עליו להתכבד ולעבור למושב הקדמי.
האיש הנכבד אכן עבר למושב הקדמי, אולם גם שם לא נחה דעתו, ואט אט גילה חוסר נוחות מופגנת. ר' א״ב תמה בליבו על חוסר הטאקט, בפרט של אישיות שנראית כ״כ מכובדת, אולם דן אותו לכף זכות בשל החום היוקד.
לאחר כמה רגעי שקט מתוח שואל אותו לפתע הנוסע: "מאיזו חברה אתה?"
ור' א״ב משיב כנגדו תמה: "למה כוונתך?"
"מאיזה חברת מוניות אתה?" הסביר הנוסע את כוונתו.
"מה? למה אתה מתכון???"…
ואז נפלו והוסרו בבת אחת כל התמיהות מכל הצדדים. רכבו של מיודענו הינו בצע לבן ובוהק, המזכיר בהחלט מונית…
"מה, אתה לא מונית?!" החוויר היהודי הנכבד, "אוי לי ווי לי, סתם עצרתי טרמפ?״
ור' א"ב כנגדו: "אה, אז לכן התלוננת על המזגן?"…
וכך מתוך החום היוקד של עיר התורה, השכילו שניהם להבין משהו חדש על המושג "הוי דן את כל האדם לכף זכות״.
(גיליון 'כף זכות')