ברכת "שהכל" על לחמניה:
נידון מעניין ישנו בפוסקים לגבי ירקות שגידלום בעציץ שאינו נקוב [עציץ שתחתיתו סגורה ואין בה פתח ליציאת המים]. מצד אחד ניתן לומר שמאחר שגדלו באדמה המצויה בעציץ, יש לברך עליהם "בורא פרי האדמה" כמו על שאר הירקות הגדלים בקרקע. מאידך, מאחר שלא גדלו כרגיל באדמה על גבי הקרקע, יש לברך עליהם "שהכל" כפי המבואר בסוגייתנו לגבי כמהין ופטריות.
דעת ה"חיי אדם" (כלל נ"א י"ז "נשמת אדם" כלל קנ"ב א') שאמנם יש לברך "שהכל" על ירקות שגדלו בעציץ שאינו נקוב, והביא ראיה לדבריו מהירושלמי (כלאים פ"ז ו') הדן לגבי לחם שהופק מחיטה שגדלה בעציץ שאינו נקוב, שמדבריו עולה שיש לברך על הלחם "שהכל", מאחר שאין ניתן לומר עליו "המוציא לחם מן הארץ". הרי לנו שאין דינו של מאכל הגדל בארץ כדינם של המאכלים הגדלים בעציץ שאינו נקוב.
מהו החילוק בין "אדמה" ל"ארץ"?
אולם, בספר "אגלי טל" (מלאכת דש ס"ק ח') דחה את ראייתו של ה"חיי אדם", משום שברכת "המוציא לחם מן הארץ" אינה דומה לברכת "בורא פרי האדמה". שהרי פירושה של המילה "ארץ", הוא קרקע, ואם כן יש לומר שדווקא לגבי לחם כתב הירושלמי שאין לברך עליו "המוציא לחם מן הארץ" כאשר גדלה החיטה בעציץ שאינו נקוב ולא בקרקע – בארץ.
אולם, שונה היא ברכת "בורא פרי האדמה", שכן "אדמה" אינה דווקא קרקע אלא גם עפר, ואין כל הבדל אם היה זה עפר הקרקע או עפר שבעציץ, ובכל מקרה יש לברך "בורא פרי האדמה". [עיין עוד בדבריו שם, שסובר, שאף אם נאמר שזו דעתו של הירושלמי, מכל מקום מוכח בתלמוד הבבלי (ברכות מה/א, פסחים לה/ב) שחולק על דבריו, כפי שכתב המהרי"ל ("נתיב העבודה" פ' ט"ז) שגם עפר תלוש נקרא בשםאדמה].
ראייה מעניינת לסברתו של ה"אגלי טל" שמענו מהרה"ג רבי ברוך לנג שליט"א מלומדי בית מדרשנו, מדברי הפסוק בנחמיה (ט/א): "וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם". הרי לנו ש"אדמה" אינה קרקע אלא עפר, שהרי אם פירושה של התיבה "אדמה" הוא קרקע, היה הנביא צריך לומר שהניחו "עפר" על ראשם.
ואכן מפי השמועה נמסר, שכך הורה גם ה"חזון איש" זצ"ל בשנות השמיטה בהם גידלו ירקות בעציצים שאינם נקובים, שאפשר לברך עליהם "בורא פרי האדמה", מאחר שממין האדמה הם. כך גם הורה הגר"ש וואזנר זצ"ל ("שבט הלוי" חאו"ח ר"ה בהערות לשו"ע ר"ד), כשהוא מוסיף ומבאר, שמאחר שהברכה נתקנה על כל מיני הירקות שבדרך כלל גדלים באדמה, אם כן גם על גידולים אלו אפשר לברך "בורא פרי האדמה". גם בעל ה"אור לציון" כתב כך (פרק י"ד אות י"ג) וביאר, שאף ללא סברות אלו, ברכה זו נכונה היא, שהרי ירק זה בא מזרע שנוצר מזרע שיצא מהאדמה, ואם כן "פרי האדמה" הוא.
הנבטים וברכתם:
על פי סברות אלו של הפוסקים, יש לדון במאכל שהולך ונפוץ בשנים האחרונות-"נבטים" [הידרופוניקס] הגדלים בשיטות מודרניות ונחשבים כגידולי מים. שכן לדעת ה"אגלי טל" הסובר שאף על ירק שגדל בעציץ נקוב יש לברך "בורא פרי האדמה" משום שגדל באדמה, אם כן יש לברך על הנבטים "שהכל נהיה בדברו" שהרי גדלים על גבי מים. אולם לדעת האחרונים הסוברים שברכת "בורא פרי האדמה" מתייחסת לסוג הירק הנאכל ואף שהירק שכעת עומדים לברך עליו לא גדל באדמה, אם כן לכאורה אף על הנבטים שהפכו למאכל נפוץ יש לברך "בורא פרי האדמה"?
להלכה הביא בספר "וזאת הברכה (בירור הלכה אות כ"ד) את הוראתו של הגרש"ז אויערבך זצ"ל שעדיף לברך עליהם "שהכל, משום שיש יותר צדדים המספקים אם ברכתו אכן "בורא פרי האדמה", וכן משום שיתכן שהנבט עצמו כלל אינו נחשב כפרי אלא דבר נפרד היוצא מן הזרעים.
נידון זה קיים גם לגבי גידולי אוויר [אירופוניקס, גידולים שמזלפים על שורשיהם החשופים באוויר דשנים כימיים המסייעים לגדילתם], או כפי שנפוץ בשנים האחרונות לגדל זרעים בצמר סלעים [רסק אבני בזלת העובר תהליך שריפה בחום גבוה בתנור מיוחד], בו גדלים הירקות ללא קשר לקרקע וליניקה ממנה.
(מאורות הדף היומי)