"שואלים ודורשים בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום" (אורח חיים קכט)
כשכיהנתי כרב הקהילה החרדית ביוהנסבורג, פירסמה הרבנות שם רשימה של יותר ממאה מאכלים כשרים לפסח. היטב חרה לי שכללו ברשימה כמה וכמה מוצרים שהיו עליהם חששות. הודעתי שבדרשת שבת הגדול אגלה אלו מוצרים כשרים לפסח ומאלו מוצרים מוטב להימנע, התחוללה סערה, והמונים נהרו לבית הכנסת לשמיעת הדרשה, סקרנים לדעת מה יאושר ומה יפסל, כמה הופתעו בני הקהילה כשהקראתי בסיום הדרשה רשימה קצרה של שמונה פריטים בלבד. והם: מצות ויין. בשר עופות ודגים, ביצים וחלב, ופירות.
לאחר הדרשה ניגשו בעלי בתים ושאלו לפשר הסתירה. איך יתכן שהרבנות פירסמה רשימה כה ארוכה, והרי לבטח אין בה מוצרי חמץ, ואלו אני הקראתי רשימה קצרה כל כך. ואני, אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר. אם אומר שיש שם חששות רבים, אעורר עלי חמתם של אנשי הרבנות, ואני זקוק לשיתוף הפעולה שלהם לביצור חומות הדת. ואם לא אומר, אתן הכשר למוצרים מפוקפקים.
עמדתי והסברתי, והדברים חשובים, ויש לדעת אותם: הנצי"ב מוולוז'ין זצ"ל כתב, שבפסח יש חובת "ושמרתם את המצות" (שמות יב, יז) שלא יחמיצו. וגדר השמירה המחוייבת היא השמירה המעולה ביותר שביכולתו. והוכיח זאת משמירת מי חטאת שנאמר בהם ל"משמרת" ושנינו (פרה פ"ז מ"ח) שאם היו המים מאחוריו, פסולים. כי לא נשמרו כדבעי. אבל אם נשא שני דליים, האחד מלפניו והשני מאחוריו, כשר, ותמוה, שאם דלי אחד מאחוריו פסול, למה מכשירים כשאחד מלפניו? והתשובה, שחייב לשמור כפי יכלותו. לכן בדלי אחד שהיה יכול לשמרו לפניו, פסול אם היה מאחוריו. אבל בשנים שאינו יכול לשאת שניהם לפניו, כשר אם היה אחד מהם מאחוריו.
כך גם לענין השמירה בפסח. כל מה שאפשר להוסיף שמירה, חייבים בה. ובמה שאי אפשר, פטורים. עד כאן דברי הנצי"ב זצ"ל, והבאתי ראיה לדבריו מלשון השולחן ערוך (אורח חיים תנג, ד), שבשעת הדחק מתר לקחת קמח מן השוק למצה. משמע שאם אינה שעת הדחק אסור הדבר. ומבואר, שחיוב השמירה הוא כפי יכולתו. אם אינה שעת הדחק, אסור לקחת קמח שאינו שמור. ואם היא שעת הדחק מותר הדבר.
וזו התשובה לתמיהתם. אמנם יש למעלה ממאה פריטים שכשרים בדיעבד, אבל מי שיכול להדר חייב בכך, ואין לו לסמוך על ההיתר הכללי.
וברוך השם התקבלו הדברים על ליבם והכל יצאו מרוצים. גם אלו שנתנו את ההכשרים הגורפים, וגם אלו שידעו מעתה להיזהר מהם…
חג הפסח הוא גילוי מלכותו יתברך, ואמיתות הנבואה, והשגחת הקדוש ברוך הוא והנהגת שכר ועונש. אבל לכל זה קדם תנאי: "משכו ידיכם מעבודה זרה" (שמות רבה טס, ב) כדי שהאדם יזכה לגילוי מלכותו יתברך ולחיזוק באמונה, עליו להרחיק ולהשיל את הדעות הכוזבות שהוא יודע שאין בהן ממש, ונתפס להן רק מחמת המוסכמה החברתית רק לאחר מכן יוכל להפנים מה שיחזו עיניו בניסי ה', ולהפיק את הלקחים הנכונים.
לפני נסיעתו של רבינו לארה"ב
לפני נסיעתו של רבינו לארה"ב, נכנס לגיסו הגאון רבי משלם דוד סולובייצ'יק זצ"ל. אמר לו רבי משולם דוד: "יש לי ממך בקשה אחת", נענה רבינו ואמר לו: "ומה היא?". השיב לו: "יבקשו ממך בכל מרכזי התורה בארה"ב לדבר דרשות, בדברי תורה ודברי חיזוק, אנא הקדם סור מרע לעשה טוב, זעק על הריסת הדת בארצנו הקדושה, ועל חובתם לעמוד לימין דרי ארץ הקודש".
והוסיף רבי משולם דוד: "לדבר על עשה טוב יתכן שיש עוד גדולי תורה ויראה שידעו לדבר, אבל על סור מרע אני יכול לסמוך רק עליך!". ואכן בפתח דבריו בהיכל ישיבת בית מדרש גבוה בלייקווד סיפר רבינו לכלל המוני בני העיר שהתאספו לדרשתו, על בקשת הגאון רבי משולם דוד, ודיבר בכאב על מצב הדור, ורק לאחר מכן עבר למסור את השיעור הכללי על הסוגיא הנלמדת בישיבה.
אמר לרבינו שהוא מקנא בזכויות שיש לו בספרים שחיבר
תלמיד חכם ומורה הוראה נודע, אמר לרבינו שהוא מקנא בזכויות שיש לו בספרים שחיבר, וביחוד בתפוצה שלהם. הוא ערך חיפוש ממוחשב, ומצא שמחברי זמנינו מביאים מספריו מאות אלפי פעמים.
ואכן, השיר והשבח לחי עולמים. הן רבותינו בקשו: "יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל" (ביצה לח ע"א). אבל רבינו השיב לו שכאשר יבוא למרום, לא ילוו אותו הספרים בדווקא, אלא "זה ספר תולדות אדם", תולדותיהם של צדיקים מצוות ומעשים טובים.
וכך סיפר לו רבינו: "שמעתי לפני שנים רבות מהגאון רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי מקריניק זצ"ל, שהיה יד ימינו של הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל, וסיפר ששמע מפי הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל מוילנא, שהוא פנה בשעתו אל הגאון רבי אליהו חיים מייזל זצ"ל רבה של לודז', וביקש הסכמתו לספרו 'אחיעזר'. התפעל רבי אליהו חיים מההיקף ומהגאונות, והעניק הסכמה נלהבת.
"העז רבי חיים עוזר ושאל: 'ומתי נזכה לספרו של מר?!'
"ענהו: 'הספר בעיצומה של הכתיבה'.
"שאל: 'האוכל לראותו?'
"'ודאי', ענהו רבי אליהו חיים. פתח את מגירת שולחנו והראהו את הספר בו הוא כותב כמה גבה לצדקה וכמה חילק, ולמי…
"הסביר: 'אני טרוד כל כך בכתיבת הספר הזה, עד שאין לי פנאי לחבר ספרים אחרים'…
"תמה רבי חיים עוזר. לא הבין: גאון עולם כרבי אליהו חיים, שעוד זכה ללמוד אצל הגאון רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל ויכול היה להאיר את העולם בחידושיו, מעדיף את ספר החשבונות הלזה על פני ספר חידושים שיועיל לדורות?!
"רבי חיים עוזר שב לוילנא והוציא לאור את שלושת כרכי 'אחיעזר'. יחד עם זאת היה אבי יתומים ודין אלמנות, מדבר בצדקה ורב להושיע, רבן של ישראל.
"לפני פטירתו אמר לנאמן ביתו הגאון רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי זצ"ל: 'עכשיו אני מבין עד כמה צדק רבי אליהו חיים!'".
וכשיצאה לאור סדרת ספרי 'באורים והנהגות', ובו מאמרי רבינו על התורה, נכנסו התלמידים לברכו לרגל ההוצאה ומצאו על שולחנו עוד כמה ספרים בשלבי עריכה. נענו ואמרו בשמחה: "עשות ספרים הרבה אין קץ"…
השיב רבינו: "אכן מעלת הספרים חשובה לזיכוי הרבים, אבל האדם אינו נמדד לפי הספרים שהוציא אלא לפי 'זה ספר תולדת אדם', היינו מעשיו בכל התחומים, וסיפר את המעשה ברבי חיים עוזר.
וידוע הסיפור: אברך עלה לרבי מרדכי מנדבורנא זצ"ל להיפרד ממנו לפני נסיעתו לליסקא, להיות סמוך בליל הסדר על שולחן רבו, ה'פרי תבואה' זצ"ל.
אמר לו: "כשתבוא לפניו, תאמר לו דבר תורה בשמי".
שמע האברך את דבר התורה וקיבל ברכת הדרך.
כשהגיע לרבו, מצאו יושב לפני ערימת ספרים, מכין את דרשת שבת הגדול. מסר את דבר התורה: המחבר כתב בשולחן ערוך: "שואלים ודורשים בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום" (אורח חיים קכט). והוסיף הרמ"א: "והמנהג לקנות חטים לחלקם לעניים לצרכי פסח".
יש להבין, שאל רבי מרדכ'לה מנדבורנא זצ"ל, מדוע כתב זאת הרמ"א בוא"ו החיבור. מה הקשר בין הדרשה לקמחא דפסחא.
אלא, רצה הרמ"א לומר לרבנים: לא די לי בדרשות שלכם. העיקר שתראו לספק לעניים את צרכי החג!
כשמעו, סגר הרב מליסקא את הספרים שלפניו, ופנה לאסוף כספים עבור עניי העיר…
(נלקט מתוך הגדה של פסח 'ויגד משה')