הנה רואים בארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם, שעשרים וארבעה הדברים הראשונים מתחילים באות בי"ת, כגון בתלמוד, בשמיעת האוזן, בעריכת שפתיים וכו', ואחר כך מתחילים עוד עשרים וארבעה בלי בי"ת, המכיר את מקומו, השמח בחלקו וכו', והם בדיוק חצי כנגד חצי, עם בי"ת ובלי בי"ת, וצריך ביאור מה ההבדל בזה.
ובמדרש שמואל כתב לפרש בזה, כי הדברים המתחילים בבי"ת הם הנהגות השייכות לצורת הלימוד איך ללמוד, ואילו הדברים המתחילים בה"א לא שייכים לעסק הלימוד עצמו, אלא מהות האדם באופן כללי, מה היא מהות האדם שיהא מוכשר להצלחה בתורה.
ולמשל בדברים הראשונים מוזכר 'בשמחה', ואחר כך בדברים האחרונים מוזכר 'השמח בחלקו', והם שני עניינים: הא' שעסק התורה עצמו יהיה בשמחה, בשעת העסק, ללמוד מתוך שמחה, והב' השמח בחלקו גם שלא בשעת העסק, ואין זה שייך דווקא לתורה, אלא שתמיד הוא שמח בחלקו ואינו דואג, ומרוצה מכל המצב שלו, והכל טוב לו.
השמחה בכל מצבי החיים
וכפי ששמעתי פעם מאדם מבוגר שהיה חולה וחלש, ואמר (כנראה שמע את זה ממישהו) "עס איז געווען גוט, און עס וועט זיין גוט, און עס איז גוט", כלומר: היה לי טוב כל הזמן, ויהיה לי טוב, וגם עכשיו טוב לי! כי כל דעביד רחמנא לטב עביד, וכל המציאות כפי שהיא – הכל טובה.
והכרתי עוד אדם שהיה חלש וסבל ייסורים לעת זקנתו, וכששאלו אותו מה שלומו, השיב ואמר "ס' איז אזוי גוט אז בעסער קען ניט זיין", כלומר שמצבי הוא טוב כל כך שלא יכול להיות יותר טוב מזה! וזה נכון באמת, מפני שהכל בידי שמים, וכל דעביד רחמנא לטב עביד, אם כן זהו הכי טוב שיכול להיות, 'בעסער קען ניט זיין'.
ופעם היה אדם חולה וחלש שלא היה כל כך מבוגר, ושאלתי אותו איך הכוחות שלו, וכיצד הוא מצליח בלימוד, האם כמו שהיה פעם או פחות, ואמר לי שאין לשאול למה היום אינו בכוחותיו כמו פעם, אלא השאלה היא למה פעם היה יותר טוב… וגם היום מצבו טוב, כי כל דעביד רחמנא לטב עביד רק השאלה היא למה פעם היה יותר טוב, וזה באמת אינו יודע מדוע ומפני מה זכה שיהיה יותר טוב.
השמח בחלקו מצליח ומאושר
וכך עם חיים של אמונה, אדם שתמיד שמח בחלקו ושרוי במצב רוח טוב, ובפרט מי שהוא בעל משפחה, כשהוא חי באמונה ושמח בחלקו וכל הנהגתו בשמחה, גם כל המשפחה מאושרת ויש אווירה נעימה בבית, ואפשר גם לדבר בבית מעט ב'הומור', ולכנך שהכל לטובה, ובזה יש שמחה לא רק לעצמו אלא כל המשפחה שלו, ובכל מקום שהוא מגיע ונמצא, נעים להיות בחברתו. זוהי המעלה של אמונה ושל השמח בחלקו.
והשמח בחלקו שייך רק עם אמונה! ויש סיפורים ועובדות על השמח בחלקו, איזו הצלחה שיש בזה, וגם התורה נקנית בזה, והוא אחד מהדברים שהתורה נקנית בהם, שמביא להצלחה בתורה.
וכשאדם שמח בחלקו זה גם נותן כוחות נפש, ואילו עם חוסר שמחה אין כוח וכמעט שאי אפשר לעשות שום פעילות, כידוע שהעצבות גורמת לעצלות (שערי קדושה ח"א ש"ב) ושניהם תלויים זה בזה, זריזות עם שמחה תלויים זה בזה וכן העצבות והצלות תלויים זה בזה.
אלו הם ענייני ההנהגה של השמח בחלקו, וכאמור זה תלוי גם באמונה, אבל זה גם מביא לחיים מאושרים!
ויש תפילות שמתפללים על שמחה, ובברכות נישואין יש ברכה 'שמח תשמח רעים האהובים', והיא ברכה על שמחה, ובתפילה מבקשים 'שמחנו בישועתך', ובברכות ההפטרה 'שמחנו באליהו הנביא'.
שמחה ולא ליצנות
ואמרו חז"ל (ברכות לא, א) אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה שנאמר אז ימלא שחוק פינו וגו', אבל שמחה צריכה להיות, ורק 'שחוק' הוא חסרון והוא יותר מידי, אבל 'שמחה' מותר וצריך להיות.
ושמעתי שרבי עקיבא איגר היה פעם באיזו מסיבה, ואחד מהיושבים שם אמר בדיחה, ושאל רבי עקיבא איגר מה הוא מתכוון, והשיב שאמר בדיחה, ואמר רבי עקיבא אם כן זהו 'מושב לצים' ואינני רוצה להיות כאן, וקם והלך משם, כי לומר סתם בדיחה זהו ליצנות ומושב לצים, אבל לדבר בשמחה ובאווירה נעימה זה לא בדיחה אלא ענין אחר.
והעיקר הוא להיות שמח בחלקו, שזה דבר גדול שצריך סייעתא דשמיא וגם צריכים איזה פעולות בשביל זה, לזכות לסייעתא דשמיא להיות שמח בחלקו, ובעזרת השם נזכה כולנו להיות שמחים בחלקנו!
(מתוך דרכי החיזוק 492)