לפנינו מעשה נפלא שסיפר הג"ר יצחק קולדצקי שליט״א. הסיפור הובא בגיליון הנפלא 'מי באר' של ידידנו מזכה הרבים רבי ישראל מאיר אלטמן שליט"א, ע"פ הספר 'להאיר':
הסיפור הוא על יהודי פשוט שהתגורר בקרית מוצקין. את סיפור המעשה שמע הרב קולדצקי מבניו של האיש, אברכים יראי שמים, בעת שישבו שבעה על אביהם.
אותו יהודי היה הולך תמים עם אלוקיו, וכשגדלו ילדיו – החל לדאוג על חינוכם: זקוק הוא לתלמוד תורה על טהרת הקדש. (לא ממלכתי דתי וכדו'). בקרית מוצקין לא היה תלמוד תורה, וכיון שכך – הלך אותו אדם בין מכריו לבדוק אם יש להם ילד בגיל המתאים ויקימו תלמוד תורה ביחד, אולם העלה חרס בידו. מצד שני, התברר לו כי בקרית ביאליק קיים תלמוד תורה של "החינוך העצמאי". משלא הצליח במקומו – החליט לעקור דירה לקרית ביאליק, למרות שפרנסתו הייתה בקרית מוצקין.
הסתובב בין מתווכים, ולאחר בירור התברר כי ההפרש בין דירה בקרית ביאליק לדירה בקרית מוצקין, עומד על עשרת אלפים לירות – סכום גדול מאד בימים ההם. אותו יהודי התפרנס בדוחק כדי להביא אוכל לטף, ולא היה בידו להשיג סכום זה בשום אופן, שהרי הבנק לא נתן הלוואה כזו ללא ביטחונות, ובטחונות של בשר ודם לא היו לו, בטחון בה' היה לו בשפע – וזה מה שבאמת חשוב.
החליט אותו יהודי: ״ביום הכפורים נענה הקב״ה לתפילתנו, אם כן – מהיום, כל יום הוא יום הכפורים אצלי…"
החל היהודי לבקש יום יום ב״שמע קולנו״ בדמעות, שיזמין לו הקב״ה דירה בקרית ביאליק. והנה, יום אחד נכנס לבית הכנסת יהודי שאינו רגיל להתפלל שם, וראה אותו בוכה בתפילתו. לאחר התפילה ניגש היהודי הזר אל הבוכה, ושאלו מה מציק לו. שח הלה את כל הענין.
הבזיק היהודי חיוך שבע רצון ואמר לו: "התקבלה תפילתך! אני קבלן, וכעת בונה אני בנין בקרית ביאליק בכיכר מול תלמוד התורה של 'החינוך העצמאי', תן לי את דירתך בקרית מוצקין, ובעוד חצי שנה כשאסיים את הבניה תקבל את הדירה בקרית באליק, ועל ההפרש תשלם לי כל חודש כפי יכולתך!"
היהודי הפשוט החל לברר על טיבן של הדירות הנבנות, והתברר לו כי הקבלן בונה דירות של ארבעה חדרים בלבד, ואילו דירתו בקרית מוצקין היא בת שלושה חדרים, ואם כך ההפרש הוא של עשרים אלף לירות! לא היתה לו אפשרות לכך. הוא אמר זאת לקבלן, אך זה התעקש ואמר: ״מה זה עסקך? תן לי את דירתך בקרית מוצקין, והיכנס לדירה החדשה, ואת היתרה תשלם בכל חודש כפי יכולתך, אף אם יארכו התשלומים עשרות שנים!״
הגיע היהודי לביתו, מזג לרעייתו "לחיים" והשמחה היתה גדולה, אבל אז התעוררה רעייתו ושאלה: ״האם הסביר לך היהודי מה מביא אותו לתת לך הלוואה גדולה כל כך ללא בטחונות? והלא הוא מכירך בקושי!"
השיב בעלה: "לא, לא שאלתיו, אבל כשאפגוש אותו שוב אשאל אותו".
כשפגשו שאלו, ואז השיב הקבלן: "זוכר אתה שלפני מספר שנים עבדת בסופרמרקט בעיר? בימים ההם היה קשה ביותר למצוא עבודה. והנה, נכנסה לסופרמרקט אישה שחזותה הוכיחה שהיא שומרת תורה ומצוות, ניגשה אל המקפיא והוציאה עוף. אתה ידעת כי העוף אינו כשר דיו, ניגשת אליה והזהרת אותה שהעוף אינו בשבילה… האישה החזירה את העוף למקרר ועמדה לצאת, אבל אז הסתובבה לקול הדרמה שהתרחשה בחנות:
אחד העובדים שראה את המעשה רץ לספר לבעל הסופר, ומשאימת בעל המקום את הדבר, הוא קרא לך לחדרו ומסר לך משכורת עד סוף החדש, יחד עם מכתב פטורין. אתה נשארת מחוסר עבודה… זכור לך המעשה הזה?"
"ברור!" השיב, ואיך לא אזכור?!"
"אישה זו" – אמר הקבלן – "היא אשתי! וכשחזרה, סיפרה לי את הסיפור! ואני התפעלתי מאד: בתקופה שמציאת עבודה היא שאלה של פיקוח נפש, מוכן יהודי להפסיד את עבודתו, ובלבד שמשפחה זרה לא תיכשל במאכלות מפוקפקים! כששמעתי שמציק לך תנאי חינוך בניך בדרך הנפלאה שאתה חי, גמלה בליבי החלטה שאני חייב להיות חלק מן החינוך הנפלא הזה!"
קבלן זה לא היה צעיר כשסיים את בנייתו – הוא היה בן ששים ושמונה.
את ההפרש בין הדירות שילם היהודי במשך שלושים ושלש שנים, ובחדש ששילם את התשלום האחרון הלך הקבלן לעולמו, והוא זקן מופלג בן מאה ואחת!
לומדים מכאן ב' דברים:
א. יהודי מוסר נפש – הקב"ה עוזר לו. היהודי קיבל דירה ליד התלמוד תורה.
ב. הקבלן האריך ימים הרבה יותר מדרך הטבע, ונפטר בדיוק עם פרעון ההלוואה.