בית משפחת פאלי, רח' הושע – ירושלים.
דמותו הרחימאית של המשגיח דחברון, הגה"צ רבי הירש פאלי זצ"ל, משכה לביתו אנשים רבים. חלקם התארחו בקביעות, חלקם עוברי אורח מזדמנים שנתקעו בירושלים. מהם – תלמידי חכמים מופלגים. מהם – עמך בית ישראל.
מטבע הזמן והמקום, היו רובם של האורחים פליטי שואה. רבים מהם – חניכי עולם הישיבות במזרח אירופה שהיה ואיננו. עובדה זו גרמה לאחד מבניו של משגיח לפתח עימם שיחה נעימה, ואגב כך לשמוע דברים מעניינים מקורות חייהם בעולם שחרב. השתוקקות מיוחדת היתה לו לשמוע על "הדיבוק מראדין".
יום אחד התארח אצלם יהודי אמריקאי. הבחור הצעיר מתעניין בתולדותיו, ושומע שהלה למד ב… ראדין! סיפר האיש על עצמו כי הוא היה "הגיבור של ראדין", ותיאר כל מיני אותות ומופתים על גבורת-כוחו. לדוגמא, כאשר השקצים בראדין היו מתחילים עם הבחורים, אז הוא רק היה יוצא החוצה, וכולם היו בורחים.
ניצוץ נדלק בעיני הצעיר והוא שאל: "ומה עם הדיבוק המפורסם, שמא ראית?! שמא שמעת?!"
"מה?!" הזדעק האורח – "הלוא אני עצמי נשלחתי אל הדיבוק על ידי מרן ה'חפץ חיים' זצוק"ל, יחד עם רבי יאשע קולר [ -מרן הגרי"ש כהנמן זצ"ל] . היינו צריכים לבדוק האמנם זה דיבוק – אם לאו!"
והוא הולך ומתאר כיצד הורה להם מרן הח"ח לבדוק את אופן הדיבור של בעלת-הדיבוק: האמנם מדובר בקול פנימי שבוקע ללא שהיא עצמה עושה תנועות דיבור, או שמעורב כאן גם דיבור כלשהו מכוחה. לשם כך צריך להסתכל פנימה לתוך הפה בשעה שהדיבוק מדבר, ולעקוב אם הלשון זזה אם לאו. [בררר… פחד פחדים! מסתבר שלא בכדי בחר בו מרן הח"ח לשליחות, בתור בחור שנודע באומץ רוחו!…]
הוא הוסיף וסיפר פרטים נוספים מאותו "מעשה נורא" – ולפתע…
טראח! – – –
חבטה אדירה בקיר.
ידו של האיש החזק התנתקה מהקיר בו חבט בכל הכוח, והוא סיים:
"כשם שהחבטה שלי הזיזה לקיר – כך הסיפור הזה הזיז לי! שמעת?! אחרי שראיתי במו-עיני דיבוק, ציפיתי מעצמי ששוב לא אחטא, אבל זה לא היה כך!"…
ללמדך – אם האדם לא ילמד ויתבונן במה שעבר עליו, שום התעוררות, גם הכי דרמטית שבעולם, לא תשנה אתו.
היה מי שהסביר זאת כך: כשאתה רואה דיבוק מול עיניך, בעצם ניטל ממך כח הבחירה. כי אתה רואה פה את הקב"ה בעיניים! ומכיוון שלא שייך לחיות בעולם בלי בחירה, אז לוקחים ממך מהשמים את ההתפעלות.
רק לאחר שההתפעלות הראשונית מתפוגגת, או אז ניתנת הבחירה ביד האדם לחיות מחדש את המעשה, להתבונן בו, ולהתרומם על ידו. להתחזקות זו כבר יש קיום, כיוון שהיא מגיעה מכח בחירתו הטובה של האדם [נשלח ע"י תלמיד ישיבת 'תורה בתפארתה']
(הרב ישראל למברגר, מוסף שבת קודש סיון תשע"ט)