מעשה שהיה ערב חג הסוכות תשע"ב: (הובא במשנתה של תורה ויצא תשע"ד) אברך מקרית ספר נכנס לצרכניה גדולה לערוך קנייה לצורך החג. הוא לוקח עגלה וממלא מכל הבא ליד. העגלה הועמסה בכל טוב והאברך פונה לעבר הקופה לעריכת חשבון.
התור שהשתרך לפני הקופה היה אופייני לזמן זה של ערב החג, והקונים המתינו בסבלנות. לאחר זמן מה, הגיע תורו של האברך והוא החל בהעברת המוצרים לקופה. לאחר כמה מוצרים נעצר לפתע ואמר: אוי! שכחתי להביא טיטולים….
הדרך אל מדפי הטיטולים נעשתה במהירות והנה הוא שוב ניצב במקומו וממשיך בהעברת המוצרים, לאחר כמה מוצרים נעצר שוב. שכחתי להביא טישו. הקונים הרימו גבה, אך המתינו בסבלנות לשובו.
האברך חזר עם הטישו, והמשיך בעריכת החשבון, לאחר כמה מוצרים, שוב: שכחתי עוד משהו.
הפעם סבלנותם של הקונים הממתינים כבר פקעה, והגדיל לעשות אחד הלקוחות ופתח את פיו בצעקות וגידופים על האברך, צעק וצעק ולא נרגע. העירו לו הנוכחים שהוא מגזים, שהוא צועק ללא כל פרופורציה, והוא בשלו: צועק ומגדף. לאחר דקות ארוכות הבין, שאכן עבר את הגבול וביקש את סליחת האברך.
ואף הציע לשלם לו את כל הקניה. אמר ועשה: הוציא צ'ק ע"ס 2500 ₪ ושילם את הקניה! לאחר כמה דקות, הגיע תורו של המשלם לעריכת חשבון. סיים את החשבון ופנה לצאת החוצה. והנה בצאתו החוצה, רואה הוא את האברך עומד ע"ג קנייתו ובוכה… הוא חשב לבטח הוא נפגע עמוקות ולא נרגע עדיין.
ניגש אליו האיש ושאלו: מדוע אתה בוכה, הרי קבלת פיצוי הוגן, סך 2500 !?₪ ענה לו האברך אינני בוכה על הצעקות, אני בוכה כי ראיתי את הקב"ה בעינים… שאלו האיש: מה כוונתך?
ענה לו האברך, אספר לך דברים כהוייתם: קודם יציאתי לצרכניה, דברנו אני ואשתי על הצורך לערוך קניה לחג הקרב, אך בידינו לא היתה פרוטה לפורטה. היינו אובדי עצות. ישבנו וחשבנו מה אפשר לעשות.
לפתע אמרה לי אשתי: לך אל הצרכנייה ועשה את הקנייה, ואני אשב פה ואומר תהילים… וה' יעזור,
יצאתי מחוזק ומעודד והתחלתי לעשות את הקנייה. הגעתי לקופה והתקשרתי לאשתי, שאלתי הגיע משהו? והיא אמרה לי לא, אבל תמשיך, אני ממשיכה לומר תהילים.
התחלתי בהעברת המוצרים ואז כדי לעכב קצת "שכחתי" את הטיטולים.
והתקשרתי אליה שוב. הגיע משהו?
לא.
אבל תמשיך, אני ממשיכה לומר תהילים. וכך היה בכל הפעמים ש"שכחתי" את המוצרים עד שהגעת אתה ושלמת את הקניה… נענה האיש ואמר: אני לא מאמין לסיפור הזה, זה נשמע דמיוני מדי.
אמר לו האברך: אתה יכול לברר זאת אצל אשתי, חייג את המס' של אשתו ונתן לו לדבר איתה. האשה יושבת בבית ורואה את המס' של בעלה מופיע על הצג, היא עונה לשיחה ואומרת: "תמשיך, אני ממשיכה לומר תהילים…"
ניתק האיש את השיחה ואמר עכשיו אני מאמין… ואם כך הם הדברים, אז הא לך, הוציא 12 צ'קים ע"ס 2500 ₪ כ"א ונתן לו…
דבר בעיתו מה טוב עד כמה אפשר להעמיק לקח, מה היה קורה אילו היה עונה לו ורב עימו בזכות ששתק הוא קיבל מעל 30,000
(ע"פ מאמר הרב פנחס זרביב שליט"א בספרו 'למעשה')
2/458