"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר" (ל"ב – כ"ה).
כתב רש"י, שכח פכים קטנים וחזר עליהם.
ובדעת זקנים כתב, דיש סמך לדבר ממה שכתוב לבדו ויש לקרוא לכדו, דהיינו שהוא חזר על הכדים ששכח.
ובחז"ל איתא שצדיקים ממונם חביב עליהם מגופם (עי' סוטה דף י"ב ע"א), וצריך להבין מהו החביבות המיוחדת שצדיקים מחבבים את ממונם.
ושמעתי מראש ישיבת פוניבז' מרן הגרב"ד פוברסקי שליט"א בשם מרן המשגיח רבי ירוחם ממיר זצ"ל שביאר על דרך משל, אם אדם יקבל עט ממרן החפץ חיים זצוק"ל הרי הוא ישמור על העט מכל משמר ויניחו במקום חשוב כפי ערכו, ואע"פ ששווי הממוני של העט אינו אלא כמה פרוטות, מ"מ כיון שזה ניתן לו מהחפץ חיים בעצמו, הוא ישמור על העט כלבבו, ואצל הצדיקים שמרגישים איך כל פרוטה ופרוטה שיש להם, הכל זה נתינה מיוחדת מהקב"ה, א"כ יש להם חביבות מיוחדת לממונם, כיון שיודעים שזה נתינה ישירה מהקב"ה בכבודו ובעצמו.
ומלבד מה שיש ללמוד מכאן לא לזלזל בממון, וכל ממון שיש אצל האדם זה נתינה מיוחדת מהקב"ה כדי שיעשה בממונו דברים טובים ושנצרכים, יש נקודה נוספת שיש להתעורר כאן, שממון שלא נמצא אצל האדם זה סימן שזה לא צריך להיות אצלו, ויש להתחזק מאוד להתרחק מכל נדנוד של גזל וכדו', ומה שמגיע לאדם זה יבוא אליו בדרכים כשרות.
ושמעתי מהגה"צ רבי בנימין פינקל שליט"א
ושמעתי מהגה"צ רבי בנימין פינקל שליט"א משגיח דישיבת מיר, שפעם הוא דיבר שיחת חיזוק בישיבת מסוימת, ועורר שם על זהירות בממון של השני, ולאחר השיחה ניגש אליו אחד הבחורים וטינה את צערו בכך שבילדותו השתתף בקייטנה של צא"י, והצליח על ידי תחבולות לקחת ממתקים יותר ממה שהיה יכול לקבל, וכעת אינו יודע איך להשיב את הגזילה, אמר לו רבי בנימין שתחילה יקבל על עצמו להיזהר מאוד מעוון הגזל, ויעתיר בתפילה לה' יתברך שיעזור לו להשיב את אותה הגזילה, וסיפר רבי בנימין שלמחרת הוא הלך לבית החולים שערי צדק לבקר איזה חולה, ובכניסה לבית החולים פגש את הרב שלמה לורנץ זצ"ל שהיה הראש והמנהל של צא"י, רבי בנימין ניגש אליו וסיפר לו מה שקרה עם אותו בחור ושכעת הוא מבקש מחילה, מיד מחל לו רבי שלמה זצ"ל מחילה גמורה, וכשהוא נכנס לבית חולים לבקר את החולה שאליו הוא בא, אמרו לו שכבר אמש אותו חולה נשתחרר מהבית חולים לביתו. נמצא שכל מה שהלך עד לבית חולים היה רק כדי לפגוש את רבי שלמה לורנץ ולבקש ממנו מחילה עבור אותו בחור. חזר רבי בנימין לישיבה ואמר לבחור, תראה עד כמה רצוי אתה לפני הקב"ה, ואיך שנתקבלה תפילתך, ועל זה נאמר 'הבא לטהר מסייעין בידו'
הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל היה מספר על אחד שהיה עומד בכניסה לירושלים
"ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" (ל"ב – ל"ט).
כתב רש"י בד"ה עם אנשים, עשיו ולבן.
הקשה מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל, בשלמא עם לבן כבר נלחם עמו יעקב אבינו וניצחו, אך את המלחמה עם עשיו עדיין לא נלחם אלא הוא היה בדרך להילחם, וא"כ מדוע נחשב שניצח גם את עשיו.
וביאר, שכיון שיעקב אבינו ניצח את שרו של עשיו, ממילא הוא כבר ינצח כאן את עשיו, מפני שכל מה שקורה כאן בעולם הזה הוא בתולדה מלמעלה, שעיקר המלחמה היתה בשמים, אם הקדושה של יעקב תנצח את הסטרא אחרא שזה עשיו, וכיון שיעקב אבינו ניצח את שרו של עשיו, ממילא הוא כבר ניצח את עשיו.
והמגיד הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל היה מספר על אחד שהיה עומד בכניסה לירושלים מתחת הרמזור והיה מביט, ועל פי זה היה מסמן לכל הרכבים מתי לעצור ומתי להמשיך, והוא היה בטוח שבזכותו יודעים הרכבים מתי לנסוע, ופעם אחת שקם מאוחר ולא הגיע הוא דאג שבטח יש כבר הרבה תאונות…, וזה משל לחיים, בעולם הזה אנשים חושבים שהם מסדרים את העניינים שלהם ושל אחרים, אבל האמת שהכל זה כפי מה שכבר נגזר מלמעלה וזה מה שקובע.
ומרן הגרי"ז זצ"ל אמר בזמן הניסים והניצחון שהיו בזמן המלחמה בשחרור ירושלים, שזה לא מכח החיילים והצבא, אלא זה בכח התפילות של הצדיק רבי שלמה בלוך זצ"ל שהיה תלמידו של מרן החפץ חיים זצוק"ל, והצדיק רבי וועלוול זייצ'יק זצ"ל, שזה היה הכח והזכות לנצח במלחמה, וכמו שאמרו חז"ל כשהקול קול יעקב אין הידים, ידי עשיו, שולטות.
ומרן החפץ חיים זצוק"ל היה אומר משל, לאחד שנגזר עליו עונש מיתה וחלה הלך לשחד את התליין שלא יתלה אותו, שהרי לא יעזור לו כלום כמה שישחר אותו משום שלא הוא הקובע את הדין, אלא רק מבצע את הגזר הדין, והנמשל לאדם שאם יש לו איזה צרה ח"ו והוא זקוק לישועה, שיפנה רק להקב"ה,
שהכל זה כפי שנגזר מלמעלה וע"י זה הוא יזכה לישועה.
יהי רצון שנזכה בקרוב לגאולה השלמה ותחזינה ענינו בשובך לציון ברחמים גדולים אמן.
(דברי השירה / גליון מס' 364)