פנינה יפה מגאונותו של מרנא הגר"ח מוואלוז'ין זצ"ל היה נוהג לספר הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל בפרשת השבוע.
מעשה בזוג סוחרים בעלי ממון שנהגו לנסוע יחד מידי שנה ליריד. שם היו עוסקים במסחר ורוכשים סחורה בכמות גדולה למשך כל השנה כולה.
שנה אחת בעודם חוזרים מהיריד עם קרונות עמוסי סחורה וכיסם ריק ממזומנים תעו הסוחרים בדרכם ונדדו ימים ארוכים בין השבילים והדרכים כשהם מחפשים את דרך הישר. האוכל אזל זה מכבר וגם השתיה שבצקלונם התאדתה בחום ששרר במדינה באותו זמן.
לאחר מספר ימים כאשר כבר כמעט כלו כל הקיצין והם רעבים וצמאים עד כדי סכנה, מצאו הסוחרים פונדק יהודי קטן על אם הדרך. הם נכנסו פנימה ובקשו אוכל להשיב את נפשם.
בעל הפונדק סירב כיון שגם אצלו לא היה הרבה אוכל ושתיה, מה שנותר בפונדק היה רק כדי סעודה אחת שהוזמנה מראש ובעל הפונדק שמר את שהיה לו לאותם שהיו אמורים לבוא ולסעוד בהזמנה מראש. הסוחרים שהיו על סף עילפון מחמת הרעב והצמא הפצירו בו עד מאד וסיברו את אוזנו על מצבם הביש. בעל הפונדק שמצא הזדמנות להרוויח הון רב, העלה את מחיר הארוחה ותִמחר אותה במחיר מופקע ויקר מאד. הסוחרים הסכימו בלית ברירה והשיבו את נפשם באוכל הפשוט והיקר.
לאחר הסעודה הדלה וכאשר שבה רוחם סרבו הסוחרים לשלם את המחיר המופקע וטענו שכל הסכמתם נבעה מאונס ואין הם חייבים לשלם אלא כפי המחיר הרגיל.
הוויכוח התעצם והתלקח עד שהם החליטו לסור אל וואלוז'ין הסמוכה ולשאול את פי גדול הדור מרנא הגר"ח שכבר אז עמד בראש הישיבה הגדולה בוואלוז'ין.
הם נכנסו אל הקודש פנימה וסיפרו את סיפורם. הסוחרים הציגו את סברתם. "אנוסים היינו ברעבוננו, אין שום הצדקה לשלם מחיר מופקע שכזה על סעודה דלה ופשוטה". מאידך טען בעל האכסניה שהלא לפי מצבם היו הסוחרים מוכנים לשלם גם מחיר כפול ומכופל ומה להם להלין שהלא כך הם דרכי המסחר, הכל לפי ההיצע והביקוש.
הגר"ח לא היה צריך לחשוב אפילו רגע. הוא פסק מיד שהסוחרים ישלמו רק כפי המחיר הרגיל אותו לוקח בעל הפונדק מכל לקוח שהוא.
פני הסוחרים אורו, בעל הפונדק לעומתם היה נראה לא רגוע.
לאחר רגעים מספר הוא ניגש אל מרנא הגר"ח ושאל אותו: "אני לא מערער על הפסק. אקיים אותו ככתבו וכלשונו. רק רצוני לדעת 'במה דנתוני'? מה המקור לדין שבעיניי הוא לא סביר"?
הגר"ח לא הראה סימני קוצר רוח. הוא שאל את בעל הפונדק, האם בעל גמרא אתה? האם יש לך ידיעות במרחבי הש"ס?
לא! השיב בעל הפונדק.
ובשולחן ערוך אתה כן מתמצא? שאלו הגר"ח.
גם זה לצערי לא. ענה בעל הפונדק.
וחומש, את החומש אתה כן מכיר? שאל הגר"ח כמוצא אחרון.
כן! חומש אני יודע טוב, ענה סוף סוף האכסנאי.
אם כן פשוט, המשיך הגר"ח. ראייה פשוטה ובהירה מפרשת תולדות יש לי בעבורך.
הנה בסיפור של יעקב ועשיו, כאשר עשיו בא מן השדה עייף ומבקש מיעקב שיגיר אל גרונו את נזיד העדשים האדום יעקב מאכילו לחם ורק אח"כ נזיד עדשים. מדוע נהג יעקב כך? אלא שיעקב רצה שבתמורה לנזיד ימכור לו עשיו את הבכורה. מחיר מופקע לכל הדעות… בכורת עולם ונצח נצחים מול נזיד עדשים שאפילו לא התבשל כמו שצריך… ברור שלאחר מעשה כשעשיו יתפקח משכרון התאווה הוא יתבע את יעקב שמקח טעות היה כאן. האכילו יעקב קודם להכל לחם. לאמור, עשיו לא היה במצב של פיקוח נפש, לא ברעב בלתי ניתן לריסון. הוא אכל לחם והיה יכול לשבוע מכך. המכירה הייתה כי בעיניו של עשיו היו שווים הנזיד והבכורה. כך לא תהיה לו טענה על המכירה שהייתה בטעות.
מכאן ראייה, סיים הגר"ח, שמכירה של דברים כשהמצב הוא פיקוח נפש ובולמוס מחמת רעבון אין לה תוקף. וממילא הסוחרים צריכים לשלם רק כפי המחיר הרגיל.