לדאבונינו, יש מושג של 'רשע לשם שמים'… כוונתינו בזה, על מעשים נבזים מלאי רשעות, שמצופים מבחוץ עם יראת שמים יוקדת שמביאה לעשייתם!
והנה דוגמא לדבר – מעשה שהיה:
בבהכנ"ס אחד אירע ב"שבת זכור" שהבעל קורא הקבוע נעדר לאונסו, חפשו המתפללים ותרו אחר בעל קורא זמני שימלא מקומו של זה הקבוע, לבקשת המתפללים נעתר נער צעיר, שלא מכבר מלאו לו י"ג שנים, שידע הקריאה, ועלה אל הבמה וקרא את הפרשה.
הכל הלך למישרין, עד שהגיע למפטיר – פרשת זכור! כאן הופרה הדומיה ונעצרה המשך הקריאה, לקולו הרועם של אחד מן המתפללים שחשש לצאת ידי חובת הדאורייתא, על סמך חזקה דרבה גרידא, וגער בנער לעיני כל: "אתה לא 'גדול'! רד מהבימה!"…
כאן קמה סערה בין המתפללים, חלקם הצטרף ל"חששות" וחלקם טענו שאין חשש, ובתוך כך מביט "הצדיק הגדול הלזה"… אל פני הנער לראות ולבדוק אם "גדול" הוא… היש לו חתימת זקן אם לאו, ואילו חלק מן הציבור טען, כי החושש בדבר ייצא לחדר סמוך וישמע שם ה"זכור" מפי מבוגר שנתמלא זקנו, אבל לא על חשבון נער צעיר שעשה עמנו טובה בעת שנעדר הבעל קורא הקבוע!!!
זה בכה וזה בכה… ובינתיים הנער שהטיב עם הציבור, נהפך כתצוגה לעין כל, לדיון הלכתי מעמיק… וצבע פניו משתנה חליפות, וכדאמרו בגמ' על המתבייש ברבים "אזיל סומקא ואתי חיוורא", ופני הנער חפו…
סוף הדבר היה שה"צדיק" המחמיר דנן, בעזותו גבר על כל הטענות שלא לבייש יהודי, ולא נותרה בידי הנער ברירה אלא לרדת מן הבימה, ו"הירא שמים" דנן נעמד במקומו, ומחה את זכר עמלק בקריאת הפרשה, בעוד שזה עתה בייש יהודי ב"הידור נפלא", רח"ל, כאילו היה הנער מזרע עמלק שמצוה לרומסו…! כך נראה אותו בעל קורא החדש: עשו ליינט זכור! (עשו קורא זכור)…
כך נראה "רשע לשם שמים"… בפיו מתהדר על הידור מצוה ואילו מעשיו, הם מאלו שאין להם חלק לעוה"ב! ואכן כינויו הנ"ל הולם אותו, כאשר הוא מזכיר את עשו, שאמר בו הכתוב, "כסף סיגים מצופה על חרש שפתיים דולקות ולב רע"! ששפתיו דולקות לקיים מצות מחיית עמלק, אבל "לב רע", שלבו לב רע לעשותו על חשבון נער צעיר.
מעשה מחריד נוסף שמענו מעד ראיה שנוכח בעת מעשה, מעשה זה אף הוא כקודמו שמוטב שהיה משל ולא נמשל… אך עולה על הראשון בכך שכבר הובא כל המעשה בדבריו של ר' ישראל בא' ממאמריו, ובעוד שר' ישראל הביאו כמשל בעלמא, שמענו אנו לדאבונינו שהיה זה בפועל ר"ל!
פלוני שהיה נמוך קומה מאוד, נזדמן לירושלים ושחח עם כמה אברכים על ענין מה, בעודו משוחח עמם נזדמן למקום יהודי "ירא שמים" "ומהדר במצוות"… ומשראה את נמוך הקומה, נזכר בהלכה המחייבת לברך ברכת משנה הבריות, והמחמיר הלזה שהיה גם בר אוריין כנראה, העלה ברעיונו "הידור נפלא" ניגש אל נמוך הקומה, נטלו בידיו והגביהו – כדין 'חפצא דמצוה' שמצוה ליטול ביד!… בנוסף ל"מעלותיו" היה אף "מחבב" ומדקדק בברכות השבח, ומפני כך החל להתנענע בסילודין לכוון לבו אל הברכה לקילוס עילאה, ובעוד שהנמוך קומה המסכן, מנוענע ביד "הצדיק" כאילו לולב הוא ביד מהדר במצוות, פתח את פיו "בשפתיים דולקות", ובירך ברוך אתה ד'… משנה הבריות!…
אין מן הצורך להאריך בגנות הענין, רק נוסיף, שמן הסתם מעשים "וחומרות" כעין אלו ודומיהם אינם מצויים אלא כשנעשים בפני אחרים… להתכבד בעיניהם להיחשב כיר"ש, ואותו פלוני שהוריד את הנער מן הבימה לחומרא בקריאת התורה, נוכל לבודקו ולתהות על קנקנו באם הוא יתפס באיזו שאלה הלכתית, האיך תהיה תגובתו… וכן אותו פלוני המהדר "בברכות" השבח כשרואים אותו בני אדם ועל דמו של יהודי נכלם, האם מהדר בין הוא בין כותלי ביתו כשאין איש רואהו, בברכת אשר יצר ג"כ?!…
עשו הרשע אף הוא כן, לפני אביו מחפש להתכבד ולהראות רוב צדקותו, לפיכך מרמהו ושואל כיצד מעשרין את המלח… אך בלבו פנימה מקוננת המחשבה "יקרבו ימי אבל אבי", וכבר דימהו חז"ל לחזיר שפושט טלפיו ואומר כשר אני! ויש להטעים הדבר במשל החזיר, שהמחמיר דוקא כשרואים אותו אחרים – דומה הוא לחזיר, ומשום שהחזיר ידוע לכל כי אינו כשר, אך בכ"ז החזיר פושט טלפיו, וחושב להשתבח ע"י כך בפני רואיו על כשרותו, אך כמה מגוחך הוא – שאינו אלא…
כמו"כ המהדר בחומרות, וחושב להתכבד על הידוריו וכשרותו בקלון חבריו דומה הוא לזה ממש, שהוא עצמו אמנם אינו רואה וחש בנגע עצמו, אך העומדים כנגדו רואים ומראים באצבע שאינו אלא אדם הדומה ל…
(לב שלום, הובא ב'אגדענק')