מספר הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א:
לפני כשבועיים עלה לתורה בבית מדרשנו הגבאי הנאמן דקהילתנו הנגיד החסיד ר' יהושע הלוי וויינפעלד הי"ו – לעליית מפטיר – ובעת ה"מי שבירך", נדב לקנות מגבות חדשות להמקווה.
ביום חמישי פרשת תולדות העעל"ט, הגיע לביהמ"ד העסקן הנודע הרה"ח ר' שמואל אונגאר הי"ו, והביא עמו כמה קופסאות עם מגבות והניחם בביהמ"ד. אח"כ התקשר אלי לומר, שהנדבן ר' יהושע רצה לשלוח מקודם את החברה שמסדרים לו בקביעות את הדברים שהוא צריך – שהם יביאו את המגבות, אך מפני שנבצר מהם לבוא ולא אסתייעא מילתא להביאם, לכן – אומר ר' שמואל – שילם לי ר' יהושע כסף מלא כדי שאני אביא לכאן את המגבות היום, כדי שהמגבות החדשות יהיו כבר בביהמ"ד קודם שבת קודש.
ואז אמר לי ר' שמואל: "ועכשיו ברצוני לספר לכם סיפור נפלא מאד שאירע היום!", וכך סיפר:
כשהגעתי לחנות של המגבות, ואמרתי שבאתי לקחת את המגבות להמקווה של קהילת סאנטוב, הוציאו לי את הקופסאות של המגבות, והגישו לי דף שאחתום שם את חתימתי לאשר שלקחתי מאה ועשרים מגבות. אמרתי לבעל החנות שאינני יכול לחתום על זה, כי איני יודע כמה מגבות יש כאן. אמר לי המוכר: "מה הבעיה, תסתכל! – על כל קופסא יש מספר שמציין כמה מגבות יש בתוכו – תעשה חשבון מכל המספרים שכתובים על הקופסאות, וביחד זה יוצא 120".
אמרתי לו: "אמנם אני רואה מה שכתוב על הקופסא מבחוץ, אבל אינני יכול לחתום כי אין אני יודע מה יש בפנים". אמר לי המוכר: "אבל אינני יכול לתת לך את המגבות בלי חתימה שאתה מאשר שלקחת את זה", ואני אמרתי לו: אני יכול לחתום רק שלקחתי את הקופסאות, וארשום שראיתי מה שכתוב על כל קופסא וקופסא, אבל לא יותר מזה! המוכר התעקש ואמר: "אתה חייב לחתום שלקחת 120 מגבות", ואני אמרתי לו שאינני יכול לחתום…
כששמע המוכר את דבריי התעצבן מאוד, והלך ופתח קופסא אחת, והוציא חבילה אחת מפלסטיק, שבתוכו היו שש מגבות, והראה לי שיש בקופסא חמש חבילות פלסטיקים כאלו, נמצא שחמש חבילות כפול שש מגבות זה שלושים מגבות, הרי שלך לפניך שבקופסא הזאת יש שלשים מגבות, וכן הדבר בכל קופסא וקופסא, נמצא שבכל הקופסאות ביחד יש מאה ועשרים מגבות. ואני התעקשתי שאני לא ראיתי שבתוך הפלסטיק יש שש מגבות. אתה אומר לי שיש כאן מאה ועשרים מגבות – אמרתי לו, אבל אני לא ראיתי את זה ואיני יכול לחתום. לבסוף אמר לי בעל החנות "בסדר, לך תספור את כל המגבות"…
אומר ר' שמואל: מיד התחלתי לספור כל המגבות, עברתי מגבת אחר מגבת, ספרתי כל החבילות של המגבות אחת אחר השניה. בראשון היה שש מגבות, לקחתי את הפלסטיק השני, היה שם שש מגבות, ועוד שש, ועוד שש, ולקחתי עוד חבילה, ולפתע ראיתי שיש שם רק חמש מגבות! ספרתי עוד פעם, והנה אמת נכון הדבר, יש שם רק חמש מגבות, הראיתי למוכר, הוא ספר ואכן ראה לתדהמתו שיש שם רק חמש מגבות, אמרתי לו תספור עוד פעם, הוא ספר ואכן היו שם רק חמש מגבות! הוא לא האמין מה שקורה שם, המשכתי לספור, בסוף ספרתי כל המגבות ביחד, והיה שם מאה ותשעה עשר מגבות!!
המוכר ראה את כל זה, ועמד כשראשו מושפל ודמעות מבצבצות בעיניו, ובקול חנוק הוא אמר לי "יש לי מזל שדייקא אתה באת, והתעקשת שלא לקחת את המגבות מבלי לספור אותן, מידת האמת שלך הצילה אותי, הייתי יכול לעבור את כל ימי חיי ולא לדעת כלל שגנבתי איזה דבר מאחד, וכשהייתי מתוודע לכך, וואלט שוין געווען צו שפעט" [כבר היה מדי מאוחר]…
(נעם שיח)