יעקב הייזלר
גאון וצדיק נשגב היה כ"ק הרבי מבאבוב זי"ע, 'אדם השלם' ו'איש האשכולות' כונה בפי כל הרבי זי"ע בהיותו שלם ומושלם בכל תחום שהוא, ואף גדולים וטובים הצביעו וקראו לעברו בהתפעלות 'כזה ראה וקדש', כאשר בכל ארחות חייו הנעלים קידש שם שמים מתוך אהבה.
אולם, ביותר בלט כלפי חוץ מסכת מידותיו הנאצלות והנשגבות, שבזה היה גאון הגאונים ועילוי שבעילויים ואף היה לאות ולמופת בפי כל עד היכן מגיע מסכת מידות טובות וישרות. סיפורים ועובדות לאין ספור סופרו אודות שגב מידותיו הנאצלות, במאמרינו זה נביא אי אלו עובדות וסיפורים, מהם נוכל ללמוד על עוצם טוהר מידותיו, ואף נוכל ללמוד מדרכיו הק', לצעוד בארחותיו הנעלים, וודאי יהיו הדברים לעי"נ הטהורה.
בראשית הדברים נציין, מה שהעיד מרן הגרי"ט ווייס שליט"א גאב"ד העדה החרדית את אשר שמע מאלמנה אחת שרצתה להנשא פעם שניה, ונכנסה אל מרן הסטייפלער זצ"ל עם מספר הצעות מחוגים שונים, ואמר לה הסטייפלער שתראה להנשא לחסיד באבוב, כי הם בעלי מידות! ('רבינו הגדול אמרו', עמ' רכא)
רבינו מתקשר להרגיע
מן הראוי לפתוח את מאמרינו זה עם עדות אישית כפי שסיפר רבינו זי"ע על עצמו באחת משיחות קדשו בפני אנ"ש, עד היכן הבליג על מידותיו, ואף פעל בזה לטובת הזולת.
וכה סיפר רבינו: "אירע שסיפר לי אחד על רב פלוני שדיבר עלי סרה, והרהרתי בעצמי: "רבונא דכולא עלמא, וכי בשביל שנכשל זה בדיבורו, אכשל אף אני בחטא חמור של שנאת אחים". הן הנכשל בעבירה זו רחק מבוראו, והאיך יעיז עוד פניו אח"כ לשפוך שיח בתפילות ובקשות.
"ויש המאבדים עשתונותיהם לגמרי אחר שפגע בהם אדם, ואף בשעת התפילה לא יוכלו להסיח דעתם מהבלים אלו, ובזאת לא די אלא אף גם בתפילת לחש עסוקים להמציא ברעיונם האיך לנקום בו ולעקרו מן השורש. בזה התבוננתי לעצמי, וכי בשביל שאדם זה מקטני הדעת הוא ולא כבש את יצרו, אצעד גם אני בנתיבתו?
"על כן מיד כשסיפר לי פלוני אודות דיבורי רב הנ"ל מיהרתי לשוחח עמו דרך הטעלעפון. כשדרשתי בשלומו, נתוודע לו שהבאבוב'ער רב הוא זה שמשוחח עמו ונתלהב מאד, והחל לגולל לפניי זיכרונות מזמנים עברו כששהינו יחד בגיא הצלמות בימי זעם המלחמה בעיר בוקערעסט.
"עניתי אף אני ואמרתי: "הן שהינו יחד באותם זמנים קשים וטולטלנו יחד ממקום למקום, ואם כי היום נדמה לו למר שעומד אני במדרגה למעלה ממנו, מ"מ חלילה לנו לנתק ידידותינו". מיהר והשיב: "ודאי כדברך כן הוא, ולא פסקה ידידותינו מחמת שום סיבה שהיא". הודיתי לו על דבריו והבהרתי אף אני שריעו וידידו אני, והזכרתיו כמה וכמה זיכרונות נשכחים מאותם ימים.
"סיימנו שיחינו מתוך אהבה וידידות, ואמר לי בנעימות שגרמתי לו קורת רוח מרובה שהטרחתי את עצמי לתור אחריו ולשוחח עמו, ונסתיים הענין בכי טוב.
"אותו פלוני המספר עמד במקומו נדהם ומשתומם מאשר ראו עיניו, ושאלני בתמיה: "רבי, לא די שלא השיבותם לו כגמולו אשר גמל אתכם, עוד הכנעתם עצמכם בפניו". השבתי לו כדברים האלה: "ראשית, הלא גרמת בסיפורך אהבה ואחווה ביני ובינו, ולזכות תחשב, ואילו גרמת שנאה בינינו ח"ו, היית עובר על דת בעוון לשה"ר, לא כן עתה גרמת להמתיק הדינים. ושוב הלא ידעתי שלא הרעתי לרב זה מאום, ואי"ז כי אם פליטת פה שלא במתכוון, וכי בשביל זה צריך אני לאבד עשתונותיי ולשנאתו על לא דבר". (מתוך שיחת קדשו, נדפס בגליון "בנין שמחה" אב תשס"ה)
שלא לבייש
מידותיו הנעלות בלטו בחיי היום יום בכל דבר ופרט.
בקונט' 'זכרנו לחיים' (עמ' רט"ו) מסופר עובדה נפלאה: "בשנים קדמוניות כשהיה לכ"ק מרן אדמו"ר זצוק"ל רק אתרוג אחד, אירע פעם שבשעה שנתן האתרוג לקהל לברך עליו, נפל האתרוג מידי איש אחד ונשבר הפיטם, וברגע כמימרא לקח רבינו אתרוג מידי איש אחר, ומיד המשיך לתת להבאים אחריו בלא שום שהיות, כדי שלא יתבייש הלה שנפל האתרוג מידו. והפליאו זאת זקני החסידים, דהלא קודם החג חיפש אתרוג יפה ומהודר בכל כוחו, והשקיע בזה הרבה ממון והרבה זמן, אך כשנגע הענין לשמור על כבוד נפש מישראל שכח מכל הנ"ל ולקח אתרוג מן הבא לידו כדי שלא להלבין ח"ו אף אחד.
"וכן היה עוד בפעם אחרת, שאחד החסידים הפיל את אתרוגו, והלה נתבהל מאד והחוירו פניו כי זה היה האתרוג היפה ביותר שהיה לרבינו ואותו החזיק בשעת הלל, אבל רבינו בגודל מדריגתו של אהבת ישראל הרגיע אותו שלא אירע דבר, ומיד הוציא מפתח מכיסו ואמר להמשמש שילך להביא אתרוג אחר מביתו.
כך גם קרה פעם בעת עריכת שולחנו הטהור בליל ש"ק כשהביאו את המרק, הבחור המשב"ק דחף בטעות את הצלחת והמרק הרותח נשפך על הרבי זצוק"ל, האדמו"ר לא זז ממקומו כדי למנוע מלגרום בזיונות להמשמש למרות הכוויות והלכלוך וכו', והמשיך את עריכת השולחן כדרכו בקודש תמיד, חוץ מהמקורבים ביותר אף אחד לא שם לב למה שקרה, אחר ה'טיש', היו צריכים לקלף את המלבושים מגופו הק' שהיה מלא כוויות מהמרק הרותח. ("שלומה של מלכות" כסלו תשס"ב)
חלילה לאטום אוזן
בנו כ"ק מרן אדמו"ר מהרנ"צ זצ"ל סיפר בהזדמנות, כי בתקופת מגוריו של אביו הרבי בקרוינהייטס, נתוודע לו שבכל לילה אחר שיוצא המשב"ק מן הבית, וכן באשמורת הבוקר לפני בואו, קוראים בני אדם טרדנים את אביו הרבי זצ"ל על הטעלעפאן, והם מאריכים בדיבור ומבלים זמנו היקר בדברים של מה בכך, לכן הציע אל אביו הרבי זצ"ל, שאולי היה מן הראוי שלא ירים את הטעלעפאן בזמנים אלו.
ענה לו כ"ק רבינו זצ"ל: "איככה אוכל לעשות כדבר הזה, הלא בשעה שמצלצל הטעלעפאן, אני שומע בצלצול הלז דבר אחד, והוא קולו של אדם השרוי בדאגה, וזועק רבי, אנא עזור לי! ובכל צלצול הוא חוזר על זעקת לבו, רבי, אני זקוק לעזרה! חלילה לי לאטום אזני לרוחתו ולשעותו.
'איני מוחל'
בקונט' "שלומה של מלכות" (אייר תשס"ב) מסופר כי לפני שנים רבות אירע שלפנות בוקר זרק אחד פאשקעווילין נגד רבינו זצוק"ל, וכמובן הרגישו הבחורים חוב קדוש לנקום בהמחוצף וללמדו דרך ארץ, הם הבינו שרבינו זצוק"ל בטח יזכיר את הענין לפחות בקיצור ועל הכאב לב שיש לו מזה, ואח"כ הבחורים כבר יעשו מזה רעש ומלחמת מצוה וכו'.
בחוסר סבלנות חיכו שרבינו יגמור את תפלת שחרית, אבל אז חיכה להם משהו דרמטי, רבינו זצוק"ל לא נתן להם הרבה זמן לחכות ואמר: "אותו יהודי שביזה אותי אני כבר מזמן מחלתי לו, אבל הבחור שיעשה משהו בשביל כבודי איני מוחל לו בזה ובבא", מיותר לומר שהפרשה הסתיימה לה ושבה לה כלא היה.
למנוע מחלוקת
עובדה פלאית נוספת המעידה על מידותיו הנעלות. סיפר זגג אחד, כי לפני עשרות שנים, צלצל הטלפון בביתו באמצע הלילה, על הקו היה אחד שבקש ממנו שיבוא עכשיו אצלו לתקן את חלון ביתו שהתנפץ.
"אמרתי לו שאיני יכול לבוא עכשיו באמצע הלילה שעות העבודה שלי מתחילות רק בבוקר, המצלצל התחנן שלא אדחה הדבר עד הבוקר והוסיף שישלם לי כמה שאבקש, הבנתי" – מספר הזגג – "שאצל המצלצל נושב רוח קור חזק דרך חלונו המנופץ, והרגשתי גם את צערו מזה ואמרתי לו שאראה לבוא מיד, ביקשתי שמו והכתובת שלו, כששמעתי תשובתו "הלברשטם" – 48-1501 סטריד, אמרתי לעצמי – הרי זה הרבי מבאבוב בכבודו ובעצמו!…
"כמובן מיד באתי לשם ותיקנתי את החלון החדש, כשסיימתי שאל אותי הרבי מבאבוב זצוק"ל, כמה הוא חייב לי, עניתי שאיני רוצה לקחת כסף, זה הרי זכיה בשבילי שיכולתי לעשות טובה לרבי, אולם הרבי זצוק"ל אמר שאעפי"כ רוצה להנות אותי שהרי הטריח אותי באמצע הלילה, עד שאמרתי, הרי יש לי ילדים בבית, וכשאזכה לחתן אותן, מבקש אני שהרבי יבוא לכבד את השמחה, ואכן כ"ק הסכים לדבר.
"כמה שנים אחר כך הגעתי להזמין את הרבי זצוק"ל לשבע ברכות של אחד מילדי, וכ"ק הרבי זצוק"ל קיבל את ההזמנה והגיע להשתתף בהשבע ברכות, ודיבר בקדשו שיחות יקרות כדרכו בקודש ושימח עם נגינה וריקודין, בהזדמנות זו שוב ביטא את ההכרת הטוב שהוא חב לי – הבעל שמחה – על שהגעתי לתקן חלונו באמצע הלילה, ואז סיפר הדברים דלהלן:
"באותו זמן היה מאן-דהוא שרצה לסחוב אותי לתוך מחלוקת, והזהיר אותי שאם לא אעשה כרצונו ינפץ חלון ביתי, דחיתי אותו ולא עשיתי כרצונו, והוא קיים הבטחתו ובאמצע הלילה שבר חלון בביתי, אם הייתי מחכה לבוקר לתקן החלון, והבחורים והאברכים שלי היו באים בבוקר להתפלל והיו רואים שמישהו ניפץ חלון בביתי, הם היו חוקרים הדבר והיו נוקמים בההוא, ומזה כבר היה מתהווה מחלוקת גדולה, ותבין, זה הלך לי בנשמתי שיתקנו את החלון באמצע הלילה כשאף אחד לא יודע מזה, כדי למנוע מחלוקת…" ("שלומה של מלכות" תמוז תשס"א)
כפרה על מחשבה
מופלאים המה הדברים דלהלן המעידים עד כמה היה רחוק רבינו גם ממחשבות רעות על הזולת, כפי שסיפר הגר"ב ברנשטיין שליט"א:
"פעם אחת כאשר קיפל רבינו זצ"ל את התפילין לאחר התפילה נחתך בידיו מן הבתים שעשויים מכסף, וירד לו דם מאצבעו בחזקה, והגבאים חשו לעצור את דמו, ורבינו העלה שחוק והנאה על פניו הק', כאשר תמהו הגבאים לעצמם לשמחה מה זו, הסביר רבינו דהנה אי' בגמ' (חולין ז:) דם ניקף כדם עולה, היינו כשאדם ניזוק וניקף ממנו דם בעשותו דבר מצוה בזה"ז, הרי"ז כאילו הקריב קרבן עולה בביהמ"ק, ותמהתי בעצמי על מה זכיתי להקריב קרבן עולה?
"וחשבתי שהנני מקפיד מאד ונזהר שלא לדבר שום דבר רע על אחד מישראל, אמנם יכול להיות שבמחשבה היה לי איזה תרעומת על מאן דהוא, א"כ הרי שחטאתי במחשבה, והרי קרבן עולה מכפר על מחשבה וע"כ שמח לבי שזיכני הקב"ה להתכפר ע"י קרבן עולה, וכן בכל דבר ידע לראות רק טוב. ("שערי ציון", תשרי תשס"ז)
הכרת הטוב
כך גם מידת הכרת הטוב אצל רבינו לא ידעה גבולות כלל. סיפר בנו כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א, כי פעם בהיותו עם אביו הרבי בשמחת נישואין, פגש שם באיש אחד, ומיד כאשר ראהו, שמח מאד לקראתו וכבוד גדול עשה לו בפני קהל ועדה, לפליאתו על הכבוד המיוחד, נענה ואמר לו הלה, כי לפני כחמישים שנה בשנות הזעם, בהיות אביך הרבי פליט בעיר אראד, הכנסתי אותו פעם לתוך ביתי כדי שיוכל להתקשר עם "טעלעפאן" בענין הצלת נפשות, ועל זה הוא מכבדני בכבוד גדול ובהערצה בכל פעם שנפגש עמי, ואף אחרי חמישים שנה לא שכח טובה קטנה זו שעשיתי לו, והוא זוכר את הטובה כאילו נעשה ביום אתמול ממש. (מתוך דבריו במלוה מלכה להחזקת הישיבה, שנת תש"ע)
ואהבת לרעך
לסיום, נביא בזה מה שסיפר נכדו ר"ש גאלדבערגער שליט"א הימנה ניתן ללמוד על אהבתו לכל בר ישראל באשר הוא.
"פעם אחת כשנכנס כ"ק מרן אאזמו"ר זצ"ל לביהמ"ד בבוקר להתפלל תפלת שחרית פנה אל המשב"ק, ואמר לו, הלא מבואר בכתבי האר"י ז"ל שלפני התפלה יקבל האדם על עצמו מצות ואהבת לרעך כמוך, והנה פלוני אלמוני… הלא הוא ידוע ומפורסם לאיש רע מעללים ל"ע, והאיך יכולים לאהוב גם אותו, לאחר כמה רגעים אמר כמשיב ומתרץ, הלא בביאת המשיח יעשו כולם תשובה שלימה, ואם סוף כל סוף יעשה תשובה יש לאהוב אותו כבר מעתה, ותיכף אחר כך הפשיל זקיני זצ"ל טליתו על כתפו והתעטף בציצית והניח תפילין והתפלל לה'. ('נועם שלמה', ח"ב עמ' קפ"א)
מדוע חזר רבינו בשנית להתפלל בציון קדשו של זקה"ק מהר"ש מבאבוב זי"ע?
על מסירותו למען הכלל תוך התעלמותו מצרכיו האישים, סיפר הגה"צ הראש ישיבה ד'באבוב רבי אברהם ברוך יוסף הורוויץ שליט"א:
"בעת שנסע כ"ק מרן אדמו"ר זצ"ל למדינת פולין בימות הקיץ תשל"ט עם סיעת מרחמוהי, לילך על קברי אבות לפני חתונת בתו תחי', נכנס לאוהל זקה"ק מרן אדמו"ר הראשון מבאבוב זצ"ל בעיר באבוב עם חבילה של פתקאות מאנ"ש אשר לקח אתו, והשתטח על הציון הקדוש משך ארבע שעות, ובמשך כל הזמן היה עוסק בתפלה בבכיות גדולות לעורר דבר ישועה ורחמים בעד המצפים לישועה.
כאשר קם רבינו זצ"ל ממקומו ויצא מן הקודש, נשאל ע"י הרבנית ע"ה, אם התפלל גם בעד יוצאי חלציו העומדים לילך אל החופה בשעה טובה, ואם זכר להזמין את זקינו מרן אדמו"ר הראשון זצ"ל אל החתונה כנהוג, ענה רבינו זצ"ל בשלילה, שאמנם כל הזמן לא עלה על לבו להתפלל בעדו ובעד ביתו, בשמעה זאת, ביקשה הרבנית שיחזור ויתפלל גם בעד אנשי ביתו, וחזר רבינו זצ"ל אל תוך האוהל להתפלל גם בעד יוצאי חלציו. ('שבח אהובים' עמ' מ"ב)