הרב שמעון טיקוצקי
להלן כמה סיפורים נפלאים ששמענו השבוע מפי בעל המעשה, הרה"ח ר' מענדל גוטמאן שליט"א מארה"ב – אשדוד, שזכה להכיר את רבינו זי"ע עוד בשנות מגוריו בארה"ב:
בשנות מגוריי בארה"ב התגוררה בשכנותי משפחה ולה ילדה בת תשע של"ע חלתה בכליותיה ונזקקה לטיפולי דיאליזה והמתינה להשתלת כליה.
באחד מביקוריי בארץ הקודש נכנסתי אל רבינו הרה"ק רבי שמעון נתן נטע מלעלוב זי"ע והזכרתי לפניו את אותה ילדה הזקוקה להשתלת כליה בדחיפות, אך משום מה לא נמצא לה עדיין תורם.
"נו" נענה רבינו מיד, "פאר דעם איז דאך דא גויים – בשביל זה הרי ישנם גויים"… הרהבתי עוז ואמרתי לרבינו שהם מחכים כבר הרבה זמן ועדיין לא נמצא תורם, נענה רבינו "שיתנו שבעים שתיים דולר לצדקה, ובעז"ה בתוך שלושים יום תימצא לילדה כליה".
חולפת חצי דקה דקה והרבי ננער משרעפיו, "לא, היא הרי עוברת טיפולי דיאליזה כבר תקופה ארוכה, הטיפולים וההוצאות בוודאי גמרו להם את כספם, וכי מאיפה יש להם לתת שבעים ושתיים דולר – 'פון וואו האט זי געלט', שייתנו שבעים ושתיים סנט, זה יספיק".
מסרתי כמובן את ההוראה למשפחת הילדה, הם תרמו את הסכום לצדקה וראה זה פלא, בדיוק ביום השלושים נהרג במדינת בולטימור בארה"ב איזה גוי צעיר ואיבריו הועמדו להשתלה, בבית החולים החלו להתקשר לכל המועמדים להשתלה, אלא שבאורח פלא הם לא ענו לטלפון, וחלקם לא התאימו מסיבות אחרות.
כידוע בהשתלת איברים יש שעון חול ההולך ואוזל, הדבר צריך להתבצע במהירות, הם הוסיפו להתקשר עד שהגיעו להורי אותה ילדה, שהייתה מספר שישים ושלוש ברשימה, והם בניגוד לכל קודמיהם כן הרימו את הטלפון, מיד בשומעם את ההודעה נסעו מיד לבית החולים, שם כבר חיכו להם הרופאים בחדר הניתוח עם הכליה.
הניתוח עבר בהצלחה ב"ה, וכך, באורח מופלא ביום השלושים לנתינת הצדקה כהוראתו של רבינו כבר הייתה הילדה ב"ה עם כליה בריאה לאורך ימים ושנים טובות ובריאות, לימים זכתה להקים בית בישראל וכיום יש לה משפחה ברוכה ב"ה.
**
במהלך השנים, מוסיף הרה"ח ר' מענדל שליט"א, זכיתי להזכיר אצל הרבי לא מעט יהודים שהמתינו לזש"ק, ונוכחתי לראות איך על כל מקרה הייתה תשובתו אחרת, ומי יבוא בסוד קדושים. באחד המקרים הזכרתי בפני רבינו אברך וזוגתו המצפים לישועה, ואמר לי רבינו למסור להם לתת עשרים ושש דולר לצדקה וייוושעו, אך הנה כמו במקרה הקודם, כעבור רגע חזר ואמר: "הוא הרי אברך כולל, מהיכן יש לו כסף, שייתן עשרים ושש סנט ובעז"ה תהיה להם ישועה".
ומדבריו של רבינו לא נפלה שערה ארצה, כעבור תשע חודשים נפקדו בני הזוג בתאומים בן ובת. באתי אל רבינו וסיפרתי לו על הישועה הגדולה ונעניתי בהתרגשות כי 'הנס אירע אך ורק בזכות הרבי'. כמובן שהוא זי"ע לא הסכים עמי ואמר נחרצות: "הדבר לא קשור אליי כלל וכלל, הם נתנו צדקה כמניין שם הוי"ה הקדוש, וכי מה הפלא שנושעו, מה החידוש בכך?"…
ועוד מעשה נורא היה לי, היה זה כשנתיים או שלוש שנים לפני הסתלקותו של רבינו, ניגשתי אל רבינו והזכרתי לפניו זוג מסוים שטרם נפקד בזש"ק.
רבינו קרא את הקוויטל ונענה בלשון פלא 'כעת עדיין לא הגיע זמנם להיפקד – יעצט טויג נישט', והוסיף מיד: 'ווען איך וועל ארויף גיין וועל איך בעטן – כשאעלה אזי כבר אתפלל בעבורם'.
בשעת מעשה לא ירדתי לסוף דבריו הק', הסקתי לתומי שכוונתו שכאשר יעלה לביתו יתפלל שם, וכיו"ב. באותו מעמד הוסיף רבינו עוד אמירה מופלאה שאמסור לבני הזוג בשמו שבעז"ה עוד יהיו להם בנים, שלא יהיו בלחץ מכך.
ביום הכיפורים תש"ע עלה רבינו בסערה השמימה ועוד באותה שנה, בסוף חודש אב תש"ע, נושעו בני הזוג בבן זכר במזל טוב.
או אז תפסתי את ראשי והבנתי למפרע את מילותיו הטמירות של רבינו זי"ע שנאמרו בהבלעה ובהטמנה: 'כשאעלה אתפלל בעבורם' – כשאעלה לישיבה של מעלה, שם אתפלל למענם ואפעל להם את הישועה… וגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, זי"ע.
מתוך 'אוהל מועד' – לעלוב, וירא תשפ"ד