סיפר הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א:
אברך אחד נכנס אל מרן הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצוק"ל, הסטייפלער, להתייעץ עמו איך לסדר את כל סדרי לימודו הקבועים, סדרי עיון ובקיאות, באופן שינצלם באופן המושלם ביותר כדי שיוכל להצליח בלימודו.
הסטייפלער ענה לו על כל שאלותיו והדריך אותו לשביעות רצונו אחת לאחת איך לנצל את סדריו כראוי. אך כשפנה האברך לצאת וכבר עמד על מפתן הבית, קרא לו לשוב על עקבותיו.
בטוח היה האברך שרצונו לומר לו שאם הוא מוצא כמה רגעים ביני לביני, ינצלם ללימוד תורת הקבלה… אך הגאון אמר לו כך:
"סדרי הלימוד טובים הם ביותר, אך כשאתה חוזר לביתך אחרי סדר לימודך, תשאל לנוות ביתך מה ואיך תוכל לעזור בבית".
האברך הסתכל עליו, כמתפלא מה דבר זה קשור לעניין, והסטייפלער שב ואמר: "אכן כן, תעזוב את הכל ותשאל בבית מה תוכל לעזור".
הצטדק האברך: "איני זקוק לכך, שהרי נוות ביתי אישה כשרה היא ואינה צריכה כלום; רצונה רק דבר אחד, שאשב ואלמד ואתעלה ואצליח".
שחק הסטייפלער ואמר: "אכן זו מצוותה שלה, אבל המצווה שלך היא שתשאל במה תוכל לעזור!"…
הסטייפלער הבחין בו בפיקחותו הידועה, שהוא רואה את עצמו כחי בעולם של עצמו, לכן ראה לנכון להעמידו על כך ולהזכיר לו שהוא מוכרח להתרגל להשפיע בביתו, כי אז גם התורה והתפילה יהיו יותר נעלים וביתו יהיה קודש קדשים! וזה מה שאמר לו: אם רוצה אתה ללמוד תורה בקדושה, עליך לוותר משלך ולהרגיל את עצמך להיות נותן ולא מקבל. אתה מבקש עצות לתורה? זו אחת מהעצות!
(הבינני ואלמדה)