לחדרו של הגאון ה"חזון איש", נכנס יהודי עשיר בשם ר' פנחס גולדשטיין, אוחז בידו תיק מנהלים גדול ומהודר. ה"חזון איש" ישב ליד השולחן שקוע בתלמודו, אך לכשהרגיש שמישהו נכנס לחדר, הרים את עיניו וקידמו בחיוך ובמאור פנים.
"שב נא בבקשה" הזמינו ה"חזון איש" והרים את עיניו מעל הגמרא "כן, במה אפשר לעזור?". "עומד אני במגעים לקניית מגרש גדול במרכז העיר חיפה" אמר האיש, פותח את תיקו ומוציא צרור ניירות. "על המגרש הזה רוצה אני לבנות בנין גדול". הוא פרס את התכניות על השולחן והציגן בפני ה"חזון איש". "פה תהיה הדירה שלי" הצביע על הקומה העליונה, "פה יהיה בית כנסת, בסמוך לו בית מדרש וכולל אברכים, וכאן" הצביע על קומת המרתף "כאן רוצה אני לבנות מקווה טהרה, שישרת את כל תושבי האזור".
שמע ה"חזון איש" את הדברים בתשומת לב, עיין היטב בתכניות הבניין, שאל מספר שאלות ואז אמר: "הייתי רוצה לראות מספר אבנים מהקרקע אותה רוצה אתה לקנות". אסף היהודי את ניירותיו לתיקו ויצא. בקשתו של הרב נראתה לו מוזרה למדי. באוטובוס המוביל לחיפה הרהר בבקשתו של הרב, מנסה להבין: "אבנים? לשם מה מבקש ה"חזון איש" שאביא לו מאבני המקום? אולי יש בעניין סגולה כלשהי… סוד עמוק בתורת הנסתר…". לבסוף החליט: "במופלא ממך אל תדרוש! עשה כמצוות החכם, ומובטח לך שלא תפסיד!".
למחרת עם בוקר ניגש אל הקרקע המדוברת ואסף לתיקו מספר אבנים. לעת ערב שב לביתו של ה"חזון איש", הוציא את האבנים והניחן על השולחן. ה"חזון איש" נטל את האבנים בידיו, בחן אותן בשים לב, קם ממקומו וניגש לארון הספרים.
הוציא מספר ספרים, עיין בספר אחד, אחר בשני, בחן שוב את האבנים, שוב עיין בספרים, ואחרי עיון מתמשך הרים את עיניו ואמר: "אני חושב שהדבר אפשרי, יהי רצון שתשרה הברכה במעשה ידיכם!".
בחיוך רחב ובעיניים זורחות יצא ר' פנחס מביתו של ה"חזון איש". סוף-סוף חלומו עומד להתגשם. המבנה יעמוד על תילו ויהיה תל תלפיות של תורה ויראת שמים בעיר חיפה! בטרם ניגש לביתו, נסע ר' פנחס לבעל הקרקע ורכש אותה ולמחרת עם בוקר ניגש למהנדס מומחה ושטח לפניו את תכניתו. "מבקש אני את חוות דעתכם על התוכנית הזו" ביקש ופרש לפניו את דפי התכנית האדריכלית.
עיין המהנדס בדפים ואמר: "אינני רואה בעיה בתוכנית הכללית, אבל לגבי המקווה…" התבונן בעיון בדפים והרים את עיניו: "אני חייב תחילה לראות את הקרקע.". עיניו של ר' פנחס התעגלו בתדהמה: "לראות את הקרקע? לשם מה?". מה זאת אומרת "לשם מה"? שאל המהנדס בחשדנות "מה יש לך להסתיר?". "לא…פשוט… סתם…" לא רצה ר' פנחס לפרט.
הם יצאו מהמשרד וצעדו לעבר הקרקע המדוברת. "אינני מבין אותך" אמר המהנדס לר' פנחס אחר שבדק את השטח המדובר, "לפי מה שאמרת, כבר קנית את הקרקע, הלא כן?". "אכן" אישר ר' פנחס "מה הבעיה?". "בפעם הבאה תתייעץ עם מהנדס לפני שתקנה את המגרש ולא לאחר מעשה. ממש לא אחראי לקנות ואחר כך לגשת לייעוץ מקצועי!" פסק המהנדס נחרצות, "מי אמר לך שהקרקע אכן מתאימה ליעודה?!".
"מה הבעיה בקרקע?" תמה שוב ר' פנחס. "הקרקע הזו כולה סלעית, אי אפשר בשום אופן לחפור בה לעומק המתאים לבניית מקווה" ענה המהנדס.
ר' פנחס לא נבהל, הוא היה בטוח בהבטחת רבו. "אתה בטוח שאי אפשר לחפור כאן?" שאל שוב את המהנדס. "אינני מבין אותך" רטן כנגדו המהנדס "אתה אינך מבין בקרקעות, ולכן שכרת אותי לייעוץ. אז מה אתה מתעקש כל כך? אני, המומחה בשטח הזה, אומר לך את דעתי המקצועית: כאן אי אפשר לחפור! תצמחנה שערות על כף ידי לפני שיקום כאן מקווה!".
"הבה אסביר לך במה העניין" אמר לו ר' פנחס וקיווה שיצליח להסביר למהנדס זה, שאינו שומר תורה ומצוות, דעת תורה מהי. "בטרם קניתי את הקרקע, פניתי ל"חזון איש" וביקשתי את חוות דעתו. הוא עיין בתכניות, בדק גם אבנים שנלקחו מן הקרקע, ואחר ברכני בהצלחה, ולכן אני כל כך בטוח שהתכנית מעשית, והבניין, ובכלל זה המקווה, יעמוד על תילו!".
המהנדס חייך בלגלוג: "אמור לי, באיזו אוניברסיטה למד הרב שלך? איזה תואר אקדמי יש לו שהוא מחווה דעתו בנחרצות שכזו?…". "אסדר לך פגישה עם ה"חזון איש" אמר לו ר' פנחס ועיניו שופעות ביטחון ואמונה צרופה, "ואז תראה הכול בעיניך!".
כעבור ימים מספר עמדו ר' פנחס והמהנדס המכובד בפתח ביתו של ה"חזון איש". המהנדס היה בטוח שהוא יפגוש אדם גבוה, לבוש בהידור, שעל מדפי לשכתו המפוארת ספרי מדע שונים בתורת הגיאולוגיה וההנדסה, אך לתדהמתו פגש באדם קטן קומה, לבוש בפשטות, ועל השולחן הרעוע שלפניו היו מונחים ספרי גמרא גדולים ובהם היה שקוע.
רצה המהנדס לסוב על עקבותיו ולעזוב את המקום, אך עיניו המאירות והעמוקות של הרב שבו אותו וסימרו אותו למקום. "כן" פנה אליו ה"חזון איש" בחביבות "מה דעתכם על תכניותיו של ר' פנחס?". "אין שום אפשרות לחפור במקום הזה!" פסק המהנדס בנחרצות וכבר פתח בהסבריו המדעיים, אך ה"חזון איש" במתק לשונו קטע את דבריו:
"חכמינו, זכרונם לברכה, הכירו כל אבן ואבן", ומייד פתח את הגמרא שעל שולחנו והראה למהנדס: "הנה, פה כתוב, שאבן מסוג זה נמסה במים הנוזלים לאט לאט מתוך צינור דק וכך היא מתרככת ומתפוררת, ובסופו של דבר יתאפשר לחפור בה".
עוד זמן מה ישבו ר' פנחס והמהנדס בחדרו של ה"חזון איש", וכאשר יצאו, אמר המהנדס, המוקסם מן החכמה העצומה של גדול הדור: "חוויה שכזו לא עברתי מימי! אכן כמה קטנים אנו, אנשי המדע! יש לנו עוד הרבה הרבה מה ללמוד!".