בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים שנחתה עלינו בהפתעה לפני יובל שנים – יצאתי עם כוחות הביטחון לפאתי הר חרמון, שרנו ורקדנו עם הלוחמים ודיברנו דברי אמונה וחיזוק.
אמרתי להם כי התורה אומרת: "והיה כקרבכם אל המלחמה וניגש הכהן ודיבר אל העם, ואמר אליהם שמע ישראל". 'שמע' זה מלשון התאספות, כמו שכתוב "וישמע שאול את העם". הכהן אומר להם, רק אם תתאספו יחדיו כאיש אחד בלב אחד, תוכלו לנצח את האויב. לכן נקטה התורה פרשה זו בלשון יחיד, כולנו כאחד, יחד.
אמנם, חז"ל למדו מכאן לימוד חשוב: "שמע ישראל, אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם". והכתוב ממשיך: "כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם" אומר רש"י הקדוש: "הם באים בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום".
שמע ישראל, זה נצחונו של המקום ברוך הוא, מלך מלכי המלכים, שכשמקבלים עול מלכות שמים, לא אתם הם הלוחמים, אלא הוא הלוחם למענכם, הוא "ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם".
היו סמוכים ובטוחים, אמרתי להם אז, כי אתם באים בנצחונו של מקום.
או אז נעמדו כולם, כשהלוחמים מכסים את ראשם בכומתה ואמרו עמי כמו בשעת נעילה ביום הכיפורים, "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", "ה' הוא האלוקים".
ההתעוררות היתה גדולה. אין לשער ואין לתאר.
לא הספקנו לסיים את הפסוקים וניתנה האות להעפיל אל ההר.
מיד הפך המקום לאזור קרבות. הג'יפ שחילץ אותי משם, הוציא אותי מתוך האש ותמרות העשן. גם השבוע, לאחר השבר הנורא, של כאלף וארבע מאותם קרבנות וביניהם ילדים וזקנים, טף ונשים – שנרצחו על קידוש השם בידי מרצחים שפלים; מאות שבויים – שכולנו תפילה לפדייתם המהירה ולשובם הביתה; עשרות הפצועים – שהשם יחיש להם רפואה בקרוב; ובתווך מיליוני אזרחים מבועתים, מפוחדים, תוהים מה ילד יום – ידעתי כי עליי לעשות מעשה.
קמתי ויצאתי במסע בין הפצועים והלוחמים. ראיתי את האמונה שלהם, ובעז"ה בטוחני כי נצח ישראל לא ישקר.
"התנערי מעפר קומי"
המדרש (בראשית רבה עה, א) מביא: "רבי שמעון בר יונה אמר… לכשיגיע אותו היום שכתוב בו (ישעיה נב, ב): 'התנערי מעפר קומי שבי ירושלים' באותה שעה (זכריה ב, יז): 'הס כל בשר מפני ה' למה כי נעור ממעון קדשו, אמר רבי אחא כהדא תרנגולתא דמנענה גרמה מן קיטמא". כמו התרנגול שמנער נוצותיו מן האפר.
אבא ראש הישיבה הגה"צ רבי ישראל גרוסמן זצ"ל היה מפרש מה ההשוואה בין תקומת ירושלים לתרנגולת באפר?
והיה אומר כי תרנגולת שמתפלשת באפר היא מלוכלכת כולה, כל נוצותיה מלוכלכות. ואם תבקש לנקות את הנוצות היא תיפצע בכל הגוף.
מה היא עושה? היא מתנערת מעצמה וממילא נהיית נקיה ברגע אחד.
זו כוונת הזוה"ק – אל תחכה שהקב"ה יפצע אותך חלילה, ינקה אותך, אלא תתנער מעצמך "כהדא תרנגולתא", תתנער ותזכה לישועה. קיבלנו עכשיו ניעור רציני, מלמעלה. ניעור אותו לא נשכח כל כך מהר, ובתקוה שזה הניעור האחרון, ונזכה בקרוב ממש לייעוד הכתוב "'התנערי מעפר קומי שבי ירושלים".
המבשר – יום ב' ח' מרחשון תשפ"ד