באוניברסיטת מיאמי בארצות הברית, יש ארכיון ענק ובו אלפי ספרים נדירים ועתיקים בני מאות שנים. על מנת להבטיח את שלימותם של הספרים הללו, נקטה ההנהלה אמצעי ביטחון מתקדמים למקרה של פריצה: הורכבו מערכות אבטחה של מצלמות ושל אזעקות, הותקנו דלתות כפולות כשלכל דלת כמה מנעולים, ואף הוצבו מאבטחים במקום במשך כל שעות היממה.
בחורף שנת תשנ"ב השתוללו סופות טורנדו במיאמי. הכבישים היו מוצפים והמים ברחובות הגיעו עד לגובה שני מטרים. לאחר שבוע, כשהסופות נרגעו והיו יכולים לצאת מהבתים, נשיא האוניברסיטה נכנס יחד עם עוזריו אל הספרייה, והם נעצרו בתדהמה. כל הספרייה התמלאה במים…
מיד הזמינו משאבות מיוחדות כדי לשאוב את כמויות המים הגדולות שהצטברו במרתפי הספרייה. לאחר השאיבה התגלה הנזק האדיר: אלפי ספרים נדירים התפוררו מהמים…
אך כיצד הצליח המים לחדור? הרי היו דלתות כפולות וחזקות בכניסה לספריה?
לבסוף התברר, שהמים חלחלו במשך שבוע שלם בחריצים הצרים שבין הדלת למפתן הדלת, וכך הצליחו להיכנס אל תוך הספרייה השמורה. ההנהלה אמנם עשתה את כל המאמצים מבחינה בטחונית כדי להגן על הספרים היקרים, אבל נגד המים לא הצליחה לעשות דבר. הם חודרים לכל מקום אפשרי…
מים שקטים חודרים עמוק – זהו כוחן של דמעות! התפילה יכולה להגיע עד לשער, ושם לעצור, אולם הדמעות חודרות מבעד למפתן. כשיהודי מוריד דמעות מכל הלב בתפילתו – אין דבר שיעצור בעדן מלהכנס אל היכל המלך, מלך מלכי המלכים!
האדמו"ר מסאטמר זצ"ל כתב שלדמעות יש 'אישור כניסה' תמידי בפני הקב"ה. הוא המשיל זאת במשל:
בן המלך סרח, ועל אף שהוזהר פעמים רבות – המשיך בדרכו הרעה. המלך הורה לעבדיו להכניסו אל בית האסורים.
כעבור זמן מה, נתקפה המלכה בגעגועים לבנה והלכה לבקרו במרתפי הכלא. זעק הבן מתוך תאו שרע לו והוא סובל סבל בל יתואר, כי הוא אינו רגיל לחיות בתנאים שכאלו! רחמי האם גברו עליה, היא נתנה לו מפתח והורתה לו לפתוח את דלת התא מבפנים… ניסה הבן לפתוח – אך ללא הועיל. המנעול היה ישן ומלא בחלודה. 'בני היקר!' קראה אמו, 'יש לי עצה – שפוך דמעות כמים על גבי המנעול, וכך תוסר כל החלודה'.
נזכר הבן בכל הסבל שעבר על ראשו והתחיל לבכות כביום הוולדו, כשדמעותיו מציפות את המנעול. לאחר מכן ניסה הנסיך שוב לפתוח את המנעול – והדלת נפתחה לרווחה… יצא הנסיך מתאו, חיבק את אמו והבטיח כי לעולם לא ישוב לדרכו הרעה.
עוונותינו יצרו חומת של ברזל בינינו לבין מלכו של עולם, אבל בשטף הדמעות יוסרו כל המחיצות וכך נזכה לצאת ממאסרו של יצרנו הרע.
הגאון רבי אברהם אלישיב זצ"ל, נשא לאשה את ביתו של בעל ה'לשם' זצ"ל, אך במשך שנים הם לא זכו לילדים משלהם. נסע הזוג לעיר וילנא כדי לדרוש ברופאים, אולם אלה הרימו את ידיהם והודיעו להם כי אין לאל ידם להושיעם.
כשחזרו הביתה, נכנסה האשה לאחד החדרים ונתנה דרור לדמעותיה. כאשר יצאה מהחדר נתקלה באביה בעל ה'לשם', שהבחין שעיניה אדומות.
'מה לך, בתי'? שאלה אביה בדאגה. סיפרה לו הבת שהרופאים אמרו כי לא יהיו לה ילדים.
אמר לה אביה: 'הרי כתוב 'קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת'. 'באמת' – זה המצב שבו את נמצאת כעת לאחר שהרופאים ייאשו אותך! מעתה את יועדת שיש לך רק כתבת אחת ויחידה – לפנות לבורא עולם ולבכות אליו!'
ואכן, לאחר כשנה נולד להם בנם יוסף שלום, מי שלימים האיר את העולם בתורתו, הלא הוא פוסק הדור הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל.
כי בכוחה של תפילה אחת מעומק הלב לפעול גדולות ונצורות, כל שכן אם התפילות מתובלות ב'דמעות מלוחות'.
(מטעמים)