הרב ישראל ליוש שליט"א
שנת ה'תש"י. בארץ ישראל מתחוללת מגפת ה'פוליו' – 'שיתוק ילדים'. ילדים רבים לוקים בה, מערכת העצבים שלהם נפגעת, ורבים מהם אף מוצאים את מותם, ל"ע.
בין החולים, ילד בן שנתיים שהוריו עלו איתו זה עתה מהונגריה, ובאו לשכון בבני ברק. מצבו של הילד הולך ומתדרדר, והרופאים כמעט אומרים נואש לחייו.
בצר להם עלו ההורים אל מרנא ה'חזון איש' זי"ע, מי שהיה ה'אורים ותומים' של יהודי הונגריה שעלו זה עתה לארץ ישראל, ובאמונתם התמימה וביראתם הטהורה חיפשו אחר מנהיג ומורה דרך שירומם את יראתם ויכוון את דרכם.
בדאגה רבה האזין ה'חזון איש' לדברי ההורים שסיפרו לו על מצבו הקשה של בנם, ועל חוסר התקווה המשודרת מאנשי הרפואה. לאחר ששמע את דבריהם בקשב רב, עודדם ואמר: "הילד עוד יכול לחיות שבעים שנה…"
למרות מצבו הקשה של הילד והייאוש הרב שאפף אותם, התעודדו ההורים קמעא ושבו אל מיטת בנם, לסעדו ולתמכו. מצבו אכן השתפר אט אט, המחלה פגעה בחלק ניכר מעצביו, ובהדרגה חזר הילד למסלול חיים תיקני, עד כמה שהדבר אפשרי כשחלק מהעצבים פגועים….
כ"ד בתשרי ה'תש"פ – שבעים שנה אחרי, הולך לעולמו הגאון הגדול רבי שלמה זלמן אולמן זצ"ל, הילד המשותק, משולל תקוות הרופאים, ומצויד בברכת ה'חזון איש', ובאמונה תמימה של הורים יראים…
*
לא בכדי בירך ה'חזון איש' ילד זה. הוא ניצל את שבעים השנים שניתנו לו במתנה, במלואן… הוא עמל בתורה ויגע בכל חלקיה, בהתמדה בלי גבול ובלי שיעור, כאשר מצבו הגופני ובריאותו הרעועה, מעולם לא היוו מכשול בדרכו העולה במעלות התורה.
הוא נמנה בין תלמידיו המיוחדים של מרן בעל ה'שבט הלוי' הגאון הגדול רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, והם מספרים שכל שיחה עמו נפתחה בחידוש היומי, אותו זכה לחדש היום…
רחוק מעיני הזרקורים, בפשטות מופלאה ובענוות חן השמורה ליראי ה' השלמים, עלה והתעלה לדרגות נשגבות ועילאיות. גם את משרותיו התורניות, ראב"ד 'מודיעין עילית', דומ"ץ בבי"ד 'זכרון מאיר' ורב ומנהיג לתלמידיו בכולל 'סאטמאר', ניהל בצניעות מיוחדת ובמסירות מעוררת התפלאות.
"את מספר ימיך אמלא" – 'אמלא' עולה למנין ע"ב. והוא אכן בא לעולמו שהכין בחייו, עם שבעים ושתיים שנים מלאות. יום ועוד יום… חודש ועוד חודש… מצטברים למסכת חיים של שלמות.
*
'אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה…', וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות וז"ל: 'ואולם מה שאמר רבי אלעזר בן עזריה 'הרי אני כבן שבעים שנה' ולא אמר 'בן שבעים שנה'? כי לא היה בן שבעים, אלא צעיר לימים היה, והיה מרבה לשנות וללמוד ולקרות יום ולילה, עד אשר תשש כחו ונזרקה בו שיבה וחזר כזקן בן שבעים שנה…'.
רבי שלמה זלמן, מילדותו כבר היה גופו כבן שבעים… אך לעד היו יגיעתו ועמלו כבן י"ח…!