מאת: הרב מאיר מן
בסוגייתנו מובאים דברי רבי יצחק שכל הקורא קריאת שמע על מטתו כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו, ומזיקין בדילין הימנו. ובפשטות נראה שטעם התקנה של קריאת שמע שעל המיטה הוא שמירה מפני המזיקין, וכפי שכתבו התוספות בתחילת המסכת (ד"ה מאימתי). וכן אמרו בהדיא בירושלמי כאן (ו ע"א): "מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב, בשביל להבריח את המזיקין".
ובתוספות במסכת חולין (קה ע"א סוד"ה מים) מבואר שמטעם זה אין מברכים קודם הקריאה "אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות שמע", כשם שאין מברכים על מים אחרונים [שנתקנו משום מלח סדומית העלול להימצא בפת ולהזיק לעינים, ראה חולין שם (ע"ב)] ושאר תקנות דרבנן שהן לצורך האדם.
אמנם, מדברי רש"י בסוף העמוד הקודם משמע שטעם התקנה הוא כדי לישון מתוך דברי תורה [וכעין זה הובא בגנזי ראשונים כאן מתשובת הגאונים: "שכך אמרו חכמים צריך לקרות על מטתו… מאי טעמא כדי לקיים 'ובשכבך'". וברש"י לעיל ב ע"א כתב שלפי מנהגם קריאת שמע זו היא עיקר קיום מצות ק"ש של ערבית, וכפי שהובא בהרחבה במדור זה בשבוע שעבר].
יש שהסבירו לפי דעה זו את המנהג [המובא ברמ"א (או"ח סי' תפא ס"ב)] לקרוא בליל הסדר את הפרשה הראשונה של קריאת שמע למרות שהוא ליל שימורים המשומר מן המזיקין [ומטעם זה אין קוראים אז את שאר המזמורים והפסוקים לשמירה], שכן קריאת פרשת שמע היא דין בפני עצמו כדי לישן מתוך דברי תורה.
במגן אברהם (סי' רלט ס"ק ב) תלה במחלוקת זו את מחלוקת הפוסקים אם ברכת המפיל נאמרת קודם קריאת שמע או לאחריה, שאם טעם אמירתה הוא כדי לישן מתוך דברי תורה, הרי צריך לברך לפניה כדי שלא להפסיק בין אמירתה לבין השינה, אולם אם הטעם הוא משום שמירה אין לחוש להפסק וניתן לאומרה גם קודם ברכת המפיל.
חילוק נוסף בין טעמים אלו הוזכר בספרי זמננו, לגבי חיוב נשים בקריאת שמע, שאם הטעם הוא משום דברי תורה מסתבר שאין לחייבם בכך כשם שאינן חייבות בתלמוד תורה, אולם אם הטעם הוא משום שמירה – גם הן חייבות.