מי שעדיין לא הבין מהי סגולתה של גמילות חסדים האחד עם רעהו, הנה סיפור מדהים ומיוחד שגיסי אישר לי לפרסמו בימים האחרונים, ממנו נלמד על סגולתה המיוחדת של מצוה זו ועד כמה בכוחה להציל חיים.
בחול המועד סוכות האחרון, הזמין אותי גיסי אליו הביתה עם כל המשפחה, כדי לספר לנו סיפור אישי על הודיה לה' יתברך.
הגיס מזמין לסיפור חדש של השגחה פרטית, ואני אסרב? לקחנו רכב, העמסנו עליו את כל בני המשפחה, נסענו לעבר הסוכה של גיסי, התיישבנו סביבו וכרינו אוזן וכך נחשפנו לסיפור המדהים הבא:
"בערב סוכות האחרון", החל גיסי לספר, "ערכה אחותי קניה באחת הקצביות שפרסמה על מבצע גדול לכבוד החג. בעקבות אותו מבצע היא קנתה עשרים קרטונים של בשר טרי ואיכותי, עם משלוח עד הבית. רק כשהבשר הגיע, היא גילתה כי לא חשבה על דבר קריטי מאין כמוהו: היכן לאחסן את הבשר…
"מאחר ואני מכהן כרב בישיבה בה ישנם מקפיאים גדולים במיוחד, התקשר אלי אחותי וביקשה ממני רשות לאחסן את הבשר אצלנו בישיבה. אני, שלא ידעתי בדיוק מה קורה במקפיאים, שלחתי אותה למנהל התפעולי של הישיבה, ואמרתי לה שהוא יודיע לה אם הדבר אפשרי או לא.
"מכאן לשם, פגש גיסי חבר מהישיבה־קטנה שסיפר לו על חבר טוב בגיל שלושים ושמונה שהתארס. 'כששמעתי את זה, התמלאתי שמחה', אמר לי הגיס. 'מאחר ואותו חבר גר בחדרה ואני גר בבני ברק יכולתי להתקשר אליו ולאחל מזל טוב טלפונים, אך החלטתי לצאת מגדרי ולנסוע שעה הלוך ושעה חזור כדי לפגוש בו פנים מול פנים ולשמח אותו בנוכחותי, וכך באמת עשיתי'.
"בדרך חזור, התקשר אלי אמסלם המנהל ואישר לי להעמיס את הבשר במקפיאים של הישיבה. ואכן, מיד בהגיעי לבני ברק, פניתי אפוא לישיבה והתחלתי להעמיס קרטונים של בשר בתוך המקפיא'.
"לאחר שהעמסתי את הבשר, פניתי לסדר את הקרטונים בתוך המקפיא, ולפתע בום… הדלת נסגרה והתאורה כבתה. מצאתי את עצמי בתוך המקפיא נעול בלי חשמל ובלי קליטה, לכוד בקור אימים. מי ששוהה במקפיא זמן ממושך, עלול להיכנס ל'היפותרמיה' – חום גוף נמוך במיוחד – משם עד המוות, הדבר עלול להיות עניין של דקות.
"גיסי החל לצעוק ולצרוח אבל אף אחד לא שמע אותו", שח באוזני גיסי. "בשלב מסויים הוא התחיל לומר ווידוי וקריאת שמע והכין את עצמו לגרוע מכל. הוא הבין שבאם לא יתרחש נס מידי, הוא יסיים בדקות הקרובות את חייו עלי אדמות. גיסי החל לצרוח מנהמת נפשו את כל הפסוקים שאומרים בווידוי, אמר תחנון וסליחות וכאשר הרגיש שאפסו כוחותיו, נשכב על הארץ – מוכן לגרוע מכל.
"בשלב מסויים זעק לה' יתברך מקרב לב: 'חזרתי עכשיו מנסיעה ארוכה לחדרה בשביל לאחל לחבר מזל טוב. יכולתי להתקשר אליו ולאחל לו מזל טוב טלפוני, אבל החלטתי לשמח אותו ולהעניק לו חיבוק פיזי ולבבי, אנא ממך, בזכות ששימחת יהודי – תן לי לחיות. יש לי אשה, ילדים ומשפחה. הם לא יוכלו לקבל את לכתי בטרם עת. אנא ה' יבתרך, אפסו כוחותי וגופי מותש, קבל את תפילתי'.
"בעודו זועק מנהמת ליבו, הוא מתבונן בטלפון ובאופן מפתיע רואה פס קליטה אחד. הוא התקשר מיד לאמסלם המנהל ששהה בישיבה, וסיפר לו שהוא נתקע במקפיא. אמסלם טס לעבר המקפיא, פתח אותו, גרר משם את גיסי כשהוא חצי מעולף והזמין כוחות הצלה.
"גיסי התאשפז בבית החולים ושוחרר לאחר כמה ימים, כאשר נפגש לאחר מכן עם אמסלם שהציל את חייו, סיפר לו האחרון את הנתון המדהים הבא: 'דע לך שבישיבה, אני לעולם לא מפעיל את הטלפון הפרטי שלי, מאחר ואין בה קליטה טובה. באותו ערב הייתי צריך לשוחח עם אשתי ולכן הנחתי את הטלפון על אדן החלון, כדי שתהיה בו קליטה. שניה לאחר שסיימתי את השיחה עם אשתי התקשרתי אתה. היה זה רגעים ספורים לפני שכיביתי את הטלפון…".
הסיפור הזה מראה מה גדולה זכותו של הגומל חסד עם חברו, ומה רבה ישועתו של המשמח את רעהו. מי ייתן ונזכה להאיר פנים לכל אדם בכל מקום ובכל שעה ובזכות גמילות חסדים בגופנו, נזכה שהיא תעמוד לצידנו ותזכה אותנו ברוב ישועה וברכה.
(מתוך בקהילה חשון תשפ"ב)