באחד מימי חול המועד סוכות האחרון חזרתי מתפילת ערבית בשעה מאוחרת.
ביציאה מבית הכנסת פגשתי בחור יקר מתושבי השכונה בה אני מתגורר, הוא חזר משמחת בית השואבה בישיבה הקטנה בה הוא לומד, פניו היו מדוכדכות ורציניות.
ברכתי אותו בברכת המועד ושאלתי אותו מיד, מדוע בזמן שמחתנו הבעת פניו אומרת שהוא עסוק בקינות במקום בשירות ותשבחות?
בהתחלה הוא התחמק ולא רצה לענות, אחרי לחץ מתון באמצעים קונבנציונליים… הוא ניאות להשיח את אשר על ליבו.
"כבר מזמן אני חושב שמשהו קרה, מישהו נחשב מאד בשיעור שלי – שכנראה אני 'לא בא לו בטוב בעין' (לשונו הטהור במקור…) – החליט לגמור אותי חברתית ולהרוס את שמי הטוב בפני כל חברי השיעור".
כבר כמה חודשים שאני סובל מהצקות כאלו ואחרות, אתה יודע איך זה הולך… אף אחד לא עושה משהו אמיתי שמציק, רק דואגים שיוצק לי…
השיא היה היום בשמחת בית השואבה, כמעט כל הזמן מצאתי את עצמי עומד בצד ולא מוצא שום מעגל או חברים לרקוד איתם. אני באמת לא מבין מה אני אמור לעשות במצב הזה. אולי לעבור ישיבה, אולי בכלל לא מתאימה לי ישיבה…
הוא היה באמת נואש ועצוב. אפשר גם להבין למה, לא הייתי מאחל לאף אחד לעמוד במצב הזה במקומו.
התלבטתי קשות מה לדבר איתו. לא יכולתי להשאיר אותו בלי שום התייחסות ובלי תגובה הולמת. מאידך לא היה זה המקום וגם אין זה תפקידי להיכנס לנבכי הפרטים של האירוע שהוא עובר בישיבה.
התפללתי בליבי שייתן לי ה' את המילים הנכונות.
אמרתי לו שהוא נמצא במצב של אברהם אבינו ממש… הוא כמובן הרים אליי זוג עיניים מופתעות, אז משכתי אותו לבית המדרש ופתחתי לו את הגמרא במסכת שבת שמדברת על ההבטחה של הקב"ה לאברהם אבינו אחרי מלחמת ארבעת המלכים בדבר זה שזרעו יהיה ללא מספר כמו הכוכבים הנוצצים בשמים.
וכך הם דברי הגמרא: "אמר רב מניין שאין מזל לישראל, שנאמר ויוצא אותו החוצה. אמר אברהם לפני הקב"ה, רבונו של עולם, בן ביתי יורש אותי? אמר לו, לאו! כי אם אשר יצא ממעיך. אמר לפניו, רבש"ע, נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן, אמר ליה צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל, מאי דעתיך דקאי צדק במערב, מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח, והיינו דכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו".
הגמרא כאן לא ברורה בכלל! אמרתי לבחור היקר שעמד לידי בעייפות ובעצב עמוק.
אתה הרי למדן ומבין בלימוד טוב, אז תסביר לי… אם הגמרא רוצה להסביר לנו שישראל הם מעל המזל והראייה מאברהם אבינו שאפילו שעל פי החזיון בכוכבים לא היה אמור להיות לו ילדים, בסוף היו לו ילדים, אז מה חשוב לגמרא להסביר לנו איך בדיוק זה נהיה? מה הנפקא מינה אם לאברהם היו ילדים אפילו שהכוכב שלו היה ונשאר במערב או שהקב"ה הזיז את הכוכב למזרח? בין כך ובין כך זה נס גלוי!
חוץ מזה, למה באמת הקב"ה עשה את זה בצורה כזו שהכוכב שלו יַרְאֶה שאין סיכוי ובסוף יצטרכו נס בשביל שיהיה המשך לאברהם אבינו?
לא חיכיתי לתשובה. ראיתי שאין כאן מקום למשחקים.
התשובה היא, המשכתי מיד, שאת ההמשכיות של אברהם אבינו, שזה כלל ישראל, רצה הבורא לבסס על דבר יסודי וחשוב מאין כמותו!
הקב"ה התאווה לתפילתם של האבות והאימהות. הוא רצה שהם יבינו שאין להם סיכוי וכל הסימנים הטבעיים מראים שאין המשך. הם יתפללו ויתלו את עצמם בו יתברך ואז הקב"ה יראה להם שהמציאות משתנה בזכות התפילה והאמונה.
לכן זה גם נעשה בצורה כזו. לא רק לגרום להם להתפלל, לא סתם לבקש מהם להאמין בו. אלא לברוא את המציאות בצורה שאין מוצא בכלל על פי דרך הטבע, לגרום להם להבין שאין שום מצב לכלום. מתוך זה הם נשענו בכל כוחם על הקב"ה בידיעה שהוא לבד אין מעצור בידו מלהושיע.
על זה התבסס עם ישראל. ככה הוא נוצר!
דע לך יקירי, שמתי את ידי על כתפו הצעירה. לפעמים המציאות נראית אכזרית וללא מוצא בכלל. כל העולם חָבַר נגדנו, אין לנו שום סיכוי מול ההתרחשויות הטבעיות… אתה לא הראשון, היה לזה תקדים.
הקב"ה לימד אותנו לא רק איך מתנהגים ומה צריך לעשות במצבים כאלו, אלא גם למה הם הגיעו לעולם…
אין לי איך לעזור לך כעת מלבד ללמד אותך את הסוד הגלוי הזה. בכל מצב אליו אתה מגיע ומבין שכלו כל הקיצין, דע לך! שם הבורא יתברך מחכה לך לבד! רק הוא ואתה בלי פניות ובלי שום עזרים חיצוניים. מדי פעם הוא רוצה אותך ככה, לבד, בפרטיות.
תן לו את זה, תן לעצמך את זה!