מספר הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט״א: סיפר לי יהודי נכבד, מעשה מופלא שהתרחש בארה״ב:
נסעתי לארה״ב לצורך עיסוקיי, ועיקר חנייתי היתה בעיר מיאמי השוכנת לחוף הים. בעיר זו, מתגורר בן-דודי, שלא ראיתיו מזה שנים רבות, ולמרות שידעתי שהוא רחוק מאוד משמירת תורה ומצוות, בכל זאת רציתי להיפגש עמו ולהתוודע למצבו. התקשרתי אליו ושאלתי האם הוא מעוניין להיפגש, והוא ניאות לכך בחפץ לב, והזמין אותי לבוא אל ביתו.
והנה, מיד בראותי אותו, נדהמתי מאוד לראות כיפה חבושה לראשו… חשבתי בליבי, שמא חבש את הכיפה לכבודי, אך בהיכנסי למעונו המפואר, הבחנתי להפתעתי הרבה, במזוזה מהודרת הניצבת בפתח הדלת, דבר שלא היה אצלו בפעם האחרונה שביקרתי במקום. מה גדלה תדהמתי, כאשר נכנסתי לסלון, ועיני נתקלו בפמוטות-השבת, בסידורים וחומשים, בספרי קודש ובעוד 'פריטים יהודיים'…
לא יכולתי להתאפק, ושאלתי אותו: ראה נא יקירי, אני מבחין שחל שינוי מסוים בחייך. כל כך מרגש לראות את הכיפה חבושה לראשך, את המזוזה שנקבעה בפתח ביתכם, ספרי קודש ופמוטות… תוכל נא לספר לי, מה עומד מאחורי השינוי המופלא שחל כאן?״…
והאיש החל לספר דבר-פלא שעבר עליו: ביום ראש השנה האחרון, ישבתי במרפסת ביתי, וצפיתי במרחבי הים הגדול הנראים מול הווילה שלי. לפתע ראיתי נחיל גדול של אנשים יוצא מבית הכנסת, והולך לכיוון הים. למרות שהייתי רחוק מאוד מיהדות, ושנים רבות לא נכנסתי לבית כנסת, נזכרתי שמדובר במנהג שבו משליכים היהודים את חטאיהם לים ביום ראש השנה – 'תשליך'.
המראה המפליא של נחיל היהודים הדתיים הצועד לעבר הים, הזכיר לי את אבי המנוח שהיה לוקח אותי בתור ילד לעשות 'תשליך' בים. בהחלטה של רגע אמרתי לעצמי, שגם אני אצטרף ליהודים הללו לכיוון הים… והלכתי.
והנה אני עומד מרוגש בתוך היהודים האוחזים בידיהם סידור ומתפללים. מאן-דהוא ניגש אלי ומסר לי סידור והצביע על הקטעים הנאמרים, ואמרתי את התשליך בהתרגשות יחד עם שאר היהודים.
התשליך הסתיים, ופניתי לשוב לעבר ביתי, ואז אני מרגיש דפיקה על גבי. הסתובבתי, ולנגד עיניי עומד יהודי מכובד, גבוה והדור פנים, השואל אותי בהארת פנים: ״תאמר לי יהודי, שופר כבר שמעת היום?״ — השבתי בשלילה, ומיד הוציא מכיס בגדו שופר קטן, ביקש שאשמע ואתכוון לצאת ידי חובה, ותקע בשופר כמה תקיעות. כשסיים פנה אלי ואמר: ״קוראים לי משה כץ״, והלך לדרכו.
חזרתי לביתי, וכולי נפעם. שיתפתי את אשתי בחוויות שהיו לי ב'תשליך', ואף תיארתי בפניה את האיש הדור הפנים שתקע עבורי בשופר, וסיימתי: ״משום מה האיש החליט להיפרד ממני תוך כדי שציין את שמו – משה כ״ץ״.
אשתי שמעה את השם, ומיד פרצה בבכי מר, ובתוך הבכי ביקשה שאתאר לה שוב, באופן ברור, את צורתו וקלסתר פניו של היהודי ההוא. התברר שאותו 'משה כץ', היה אביה של אשתי, שהיה תלמיד חכם ובעל תוקע בעיר פרשבורג שבהונגריה, ונרצח בשואה, כך שמעולם לא הכרתיו. ומכיוון שאשתי שינתה את שם משפחתה, לא ידעתי ששם משפחתה הקודם היה 'כץ'.
ואכן, סיים הבן-דוד ממיאמי, מאותו רגע השתנו חיינו…
סיפרתי את הסיפור לרבינו הגר״ח קניבסקי שליט״א, ואמר שבהחלט יתכן שהיה זה גילוי מן השמים לבני הזוג כדי שיפשפשו במעשיהם, וכבר מצינו דברים כאלה בחז״ל.
(דברי שיח ניצבים תשע"ו מתוך ווי העמודים)
לדעתי זה לא אביה של האשה, כי... הוא לא יכול להוציא את השומע
אמנם מן השמים סיבבו שיבוא יהודי בשם דומה
כדי לעוררם לתשובה
תגובה על האות משמים
סיפור מעצים ומרגש