@ביד ה' להפך ברגע את הכל
ה"חזון איש" זצ"ל אומר, שכאשר האדם נתקל במקרה, אשר לפי נהג העולם צפויה ממנו סכנה, מדרכי הטבע הוא לפחד.
אדם חלש באמונה עשוי לשכח ש"אין המקרה אדון לנו", ואין דבר המונע מה' להושיע אותו גם במצב שנראה הכי גרוע. אולם אדם הבוטח בה' גם בשעה קשה, מחדיר בלבו את האמת כי אין לפניו שום פגע רע מיד המקרה. הכל מאתו יתברך, בין לטוב ובין למוטב.
עצם האמונה והבטחון בבורא העולם שעושה הכל לטובה, מפיגים את הפחד והחששות. על ידי כן מחזק האדם את עצמו באמונה ובצפיה לישועה, מתוך ידיעה שאין לפניו נטיה לרעה יותר מנטיה לטובה, שהרי ביד ה' להפך ברגע את כל הנסבות והכל ישתנה לטובה.
לפי זה – אומר רבי אריה שכטר זצ"ל – גם אם נראה לעין שאדם נוטה חלילה למות, והרופאים אומרים שיש תשעים אחוז שהחולה ימות – זו לא השערה נכונה, משום שביד ה' להפך את הכל במאה אחוז לטובה. אין מקרה ואין טבע, מה שהקב"ה גוזר – זה מה שקורה בעולם. כפי שאנו רואים לא פעם את מעשי ה', כשהרופאים לא צודקים בהשערותיהם.
לא אחת אנו רואים אנשים נוסעים ברכב המתקדם במהירות. נראה שבעוד רגע הוא מתנגש חזיתית ברכב הבא ממול. אבל הם כלל אינם פוחדים, משום שהם יודעים שהמחזיק בהגה ושולט בו, עומד להסיט את הרכב ברגע הנכון ולמנע את ההתנגשות. גם כשנראה שתשעים אחוז שעומדת להיות תאונה, די בהטיה זעירה של ההגה, והכל בא על מקומו בשלום.
בדומה לכך, אנו יודעים כי מי שמחזיק את ההגה של העולם הוא בורא העולם. הוא כל יכול, והוא שולט על הכל, ויכול בכל רגע לשנות את המצב, להציל את האדם ולהפך הכל לטובה.
מאחר שהכל בידי ה' ותמיד יש סכוי לשנוי לטובה, עלינו להתפלל אל הקב"ה ולהתחנן לפניו שיושיענו. אבל התפלות צריכות לבוא בלא שננסה חלילה להכתיב לקב"ה מה לעשות ואיך לעשות. הקב"ה יודע יותר מאתנו מה טוב בשבילנו. לכן כאשר אדם מתפלל ומתפלל ובקשתו אינה נענית, עליו להבין שכרגע טוב בשבילו שבקשתו לא תענה.
אמנם על האדם להתפלל, משום שיתכן שחסרה לו זכות התפלה הזאת, כדי להפך את מצבו לטובה. אבל אם תפלתו לא נענתה, עליו להיות סמוך ובטוח שהקב"ה יודע מה טוב לו, וכל מה שה' עושה – הוא לטובה, כפי שנאמר בפסוק: "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" (דברים לב, ד).
(מתוך הספר החדש על עניני תפילה – "אוחילה לא-ל")
מזה ומזה אל תנח ידך
תקופה קשה עוברת על העם היושב בארץ. שונאנו נשאו ראש, חרבם שלופה בידם, והם שופכים דם נקי בראש חוצות. כיצד יש להתנהג בעת שכזו?
שח מרן קמיה גיסו, הרב זילברשטיין:
נאמר בפסוק (קהלת ז, יז-יח): "אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עתך. טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך, כי ירא אלקים יצא את כלם".
מפרש ה"מצודת דוד": "'אל תרשע הרבה' – אם בא לך דבר המחריד, אל תחרד יותר מדאי ולא תבלבל דעתך. 'ואל תהי סכל' – לבלי הרגיש כלום בדבר המחריד. 'למה תמות בלא עתך' – למה תעשה כזאת אשר בעבורם תמות בעוד שלא נשלם ימיך. כי החרד ביותר הנה החרדה ממיתו, ומי שאינו מרגיש כלום, ואינו נשמר מדבר המחריד, המות נכון בידו. 'טוב וגו' – ר"ל להחריד מדבר המחריד. 'וגם מזה וגו" – ר"ל לאמץ הלבב לבל ירגיש הרבה להטריד ביותר. 'כי ירא אלקים' – מי שהוא ירא אלקים הוא יוצא ידי שניהם. מעט להחריד ומעט לאמץ הלבב, כי החרד ביותר הוא כאלו מסיר בטחונו מה', ומי שאינו מרגיש כלום הוא כאלו אינו חושש על גזרת המקום אשר שלח עליו החרדה".
כלומר, מי שאוחז באחד משני הקצוות גורם לקצור ימיו וימות טרם זמנו. בקצה האחד – מי שחרד ביותר, החרדה ממיתה אותו. ולא זו בלבד, אלא הריהו חוטא בחטא נוסף של חסר אמונה בהקב"ה. ובקצה השני – מי שנותר אדיש לגמרי, מן הסתם גם אינו נזהר ואינו חושש מגזרות הקב"ה, המות נכון בידו.
אדם המתחזק באמונה בהשי"ת רואה בכל העובר עליו נס משמים, והריהו מודה להשי"ת על כל דבר ודבר. הוא יודע שאלקים לא חיב לעשות לו מאומה, וממילא כל טובה הנעשית עמו היא בבחינת נס.
חזוק בבטחון ורגשות הודיה להשי"ת – זה מה שדרוש מאתנו בעת הזו. לדעת שהקב"ה מחולל עמנו נסים, גלויים ושאינם גלויים, ויש לנו על מי להשען, ולמי להודות.
(מתוק האור – פניני הגר"ח)
בזכות התורה
אמר מרן הגאון רבי חיים קניבסקי לרבנית קניבסקי, כי בזמנו הבטיח דודו, ה"חזון איש", כי בבני ברק לא תפלנה פצצות כלל, והוא סמוך ובטוח בהבטחה זו.
"ומה לגבי יתר רכוזי התורה?" הקשתה.
לקח רבי חיים את ספר מלכים ב', פתחו בפרק ו', והראה לרבנית את תכן הדברים. בפרק זה מספר כי מלך ארם רצה להרג את יהורם מלך ישראל. הוא בדק היכן הוא נמצא, אבל בכל פעם ששם לו מארב – עזב יהורם את המקום זמן קצר לפני כן.
"ויסער לב מלך ארם על הדבר הזה ויקרא אל עבדיו ויאמר אליהם הלוא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל (מלכים ב ו, יא) – מי הוא זה הבוגד בי, ומגלה בכל פעם למלך ישראל את תכניותי?
"ויאמר אחד מעבדיו, לוא אדני המלך, כי אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך".
מלך ארם החליט לתפס את אלישע הנביא, שמסיע למלך ישראל נגדו, ולהרגו. נודע לו כי אלישע נמצא בדתן – "וישלח שמה סוסים ורכב וחיל כבד ויבאו לילה ויקפו על העיר, וישכם משרת איש האלקים לקום ויצא והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדני איכה נעשה?"
נערו של הנביא, נתקף בפחד עצום – הוא ראה והבין כי לכאורה המצב אבוד וצעק: "אהה אדני איכה נעשה", מה יהיה כאן?!
אבל אלישע מרגיעו: "ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם" – הצבא שלי גדול הרבה יותר וחזק יותר מהצבא שלהם, לכן אין לך מה לפחד כלל.
ואז אלישע מתפלל אל ה' ומבקש: "ה' פקח נא את עיניו ויראה", ואכן נעשה הנס – "ויפקח ה' את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבת אלישע".
לאחר מכן התפלל אלישע אל הקב"ה שיכה את גדודי ארם בסנורים. הוא תעתע בהם, והוביל אותם אל מלך ישראל שישב בשומרון.
"מי היו המלאכים שהקיפו את אלישע ואת נערו?" – שאל רבנו – "מיליוני מגלות הקדש ודברי התורה שלמד אלישע!"
אלו היה הקב"ה פוקח את עינינו, כפי שנפקחו עיני הנער, היינו רואים כי העיר בני ברק וכל מרכזי התורה מקפים במלאכי אש ובחומות בצורות וחזקות! ומה הן החומות הללו? מיליוני המשניות ומאות אלפי דפי הגמרא שנלמדו בבתי המדרש ובישיבות שבבני ברק – הם הם שימנעו בעד הסקאדים מלהכנס לעיר, הם כדגמת צבאו של אלישע.
זה כחה של תורה! בזכות לומדי התורה נצל המקום כלו.
בחיי מרן הרב שך, אמר פעם מרן הגראי"ל שטיינמן לרבי אליהו מן, שהנה בעל הטורים כותב בתחלת חמש דברים (א, ג): "בארבעים. ב' במסורה – 'ויהי בארבעים', 'מגן אם יראה ורמח בארבעים אלף בישראל' (שופטים ה, ח). לומר: אם יהיה תלמיד חכם אחד בין ארבעים אלף – אין צריכים לא מגן ולא רמח, כי תלמיד חכם מגן עליהם מאויביהם (תנא דבי אליהו רבה פרק י), דאיירי התם בתלמידי חכמים, שנאמר 'לבי לחוקקי ישראל', והכא נמי כתיב בתריה (פסוק ה) ענין התורה, שנאמר: 'הואיל משה באר את התורה'".
והנה – כך אמר הגראי"ל – בבני ברק יש את הגראמ"מ שך ואת הגר"ח קניבסקי, נמצא שרב תושבי בני ברק מוגנים.
כשספר הגר"א מן אחר כך את הדברים למרן, לא זעו פניו לחיוב או לשלילה.
ולא רק בבני ברק…
אברך מתל אביב הגיע אליו באותם ימים בשאלה: הוא בעל תשובה המארגן בעירו שעורי תורה, שהם מן הדברים שצריכים תמיד חזוק (ברכות לב ע"ב), ועל אחת כמה וכמה בימי מתח ונפילת הטילים, כאשר אנשים פוחדים לצאת מבתיהם באותם זמנים. כעת הוא חושש ומתלבט אם לעזב את העיר שמהוה מטרה עקרית לטילי האויב, ולעבר לבני ברק?
ענה לו מרן: "אם זה עסוקך, אין לך ממה לפחד. תוכל להשאר לבטח בתל אביב", והוסיף לברכו בפסוקים ממזמור צ"א בתהלים – "לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך".
(מתוק האור – פניני הגר"ח קניבסקי זצוק"ל)