הסיפור המדהים הבא נשלח למערכת גיליון 'אור השבת' על ידי אחד מקרובי בעל המעשה, ומובא כאן מכלי ראשון:
הסיפור שלנו מתחיל לפני קרוב לעשרים שנה, ומסתיים, לכאורה, לפני כחודש. אני ורעייתי נישאנו בשעה טובה, אני נכנסתי לכולל ואשתי נכנסה לעבוד בהוראה כמורה בבית ספר. עברו כשנתיים-שלוש, מנישואינו ועדיין לא זכינו לילדים. הדאגה התחילה להתגנב ללבנו, והיא הלכה וגברה כמובן ככל שעברו עוד ועוד שנים.
ב"ה הייתה לי 'דלת פתוחה' בביתו של מרן רבי עובדיה יוסף זיע"א, ויום אחד החלטתי ללכת אליו ולשפוך לפניו את ליבי. עליתי למעונו של מרן, ישבתי לידו וסיפרתי לו על צרתי. מרן, כמו בכל הפעמים שהגעתי אליו, ישב איתי יותר זמן מהנהוג ובירך אותי בתוספת 'סטירות לחי', ודברים מחזקים ומעודדים שהיו נכנסים לתוך ליבי. זה היה חלק מהדברים שנתנו לי כוחות בהתמודדות הקשה והמצערת הזאת.
באחד הימים רעייתי ביקשה שאלך שוב לביתו של מרן הרב עובדיה זצ"ל להתחנן על נפשי. הפעם מרן אמר לי דבר שאף פעם לא אמר לי: "תלך לחכם שלום כהן, שיש לו פה קדוש, שכל היום עוסק בתורה, ותגיד לו שאני ביקשתי שיברך אותך".
נסעתי לביתו של מרן חכם שלום זצוק"ל. כשנכנסתי לחדרו, כל כולו היה שקוע בלימוד התורה בשקידה מופלאה. לקח כמה דקות ארוכות עד שאחד מבני ביתו 'העיר' אותו מהלימוד ממשנתו וסימן לו על בואי. ניגשתי אליו וספרתי לו את צרתי. מרן חכם שלום הביט עלי במבט רך והרעיף עלי את ברכותיו. הודיתי לו ושבתי לביתי.
"כשנכנסתי הביתה, השאלה הראשונה שרעיתי שאלה אותי היתה: "הוא הבטיח לך?" עניתי לה שלא. היא נעצבה מעט, אבל לא הייתה ברירה אלא להמשיך ולצפות וכמובן להתפלל.
אחרי זמן מה עליתי שוב אל מעונו של מרן הרב עובדיה זצוק"ל וביקשתי ממנו ברכה מיוחדת נוספת. מרן שאל אותי: "אמרתי לך ללכת לחכם שלום, הלכת?" עניתי לו שכן, אבל מאז לא קרה ולא נשתנה כלום. מרן שוב פעם בירך, אבל הפעם אמר לי: "תאמר לחכם שלום שיבטיח לך, זה בטוח יתקיים. יש לו פה קדוש וכל מה שהוא גוזר מתקיים".
כשיצאתי מביתו של מרן, אמר לי אחד ממקורביו: "תשכור דירה ליום הכיפורים באזור העיר העתיקה ותתפלל ב'פורת יוסף', ובמוצאי הצום תיגש אל חכם שלום ותאמר לו את מה שאמר לך מרן".
מאז, במשך 15 שנים הלכתי להתפלל עם חכם שלום זצוק"ל ביום הכיפורים, אבל אף פעם לא היה לי אומץ לבקש ממנו הבטחה שיהיו לי ילדים.
*
יום אחד נפלה עלינו עוד צרה כרעם ביום בהיר. כאמור, רעיתי הייתה מורה בבית ספר ובנוסף לזה גם סגנית המנהלת. בכל השנים המנהלת לימדה אותה כיצד מנהלים בית ספר וליוותה אותה וסייעה לה בכל הקשור לנושא. לכולם היה ברור שהממשיכה הבלעדית של המנהלת זו רעייתי. רעייתי גם כן התכוננה לזה, והייתה בטוחה שכאשר המנהלת תפרוש היא זו שתמלא את מקומה.
"באחד הימים מקבלת אשתי טלפון, על הקו הייתה אישה שאומרת לאשתי: "את יודעת שאתמול מינו אותי למנהלת בית הספר, וגם עשינו 'לחיים' והיה ממש נהדר". אשתי נבהלה לרגע וצעקה: "מה! מי אמר לך את זה?", וזו השיבה לה שהמינוי הגיע מהנהלת הרשת והמפקחת הראשית.
"רעייתי איבדה כמעט עשתונות ומיד שאלה: "נו, ומה רצית ממני?".
"אני רוצה שתסכימי לזה"
"להסכים לזה? מה זה קשור אלי??". המורה סיפרה לאשתי שבשעה שהיא הגיעה לבית הספר לבשר לכולם על דבר המינוי, חלקם אמרו לה מזל טוב, וחלקם התפלאו מאוד כי שיש מורה בשם בתיה שהיא מועמדת לתפקיד המנהלת. כששמעה זאת, היא חששה לגרום צער לרעייתי, התקשרה למפקחת ושאלה אותה על כך. המפקחת אמרה לה: "זה לא קשור אליך, אם לא תרצי להיות מנהלת נעביר את התפקיד הלאה למורה אחרת". היא אמרה למפקחת שהיא תשאל את רעייתי ותחזיר לה תשובה. ולכן כעת היא מתקשרת לשאול אם היא מסכימה לכך, ואם אשתי תגיד לה לא, היא תרד מהתפקיד, והוא יעבור למורה אחרת.
אשתי אמרה לה שנעשה שאלת חכם והיא תחזיר לה תשובה בהקדם. הלכתי באותו יום אל ביתו של מרן חכם שלום כהן זצוק"ל וסיפרתי לו את הסיפור המרגש הזה על אישה שמוכנה לוותר על התפקיד בשביל שרעייתי לא תצטער, והוא אמר לי שלמחרת אבוא אליו עם הבעל של אותה מורה ונשב לדון בצוותא.
"למחרת שוב הגענו לביתו של הכהן הגדול חכם שלום אני ובעלה של המורה, ושטחנו בפניו את הסיפור והשאלה שעומדת על הפרק. מרן התרגש מאוד מהסיפור, והיה נראה על פניו כמה הוא מתלהב לשמוע עד כמה עם ישראל ערבים זה לזה. הוא חשב כמה רגעים ואז אמר לבעלה של המורה: "הקב"ה משלם שכר לזכאים, ולכן כעת תאמר לאשתך שלא תיקח את התפקיד ותוותר את זה לאחרת הבאה בתור, כי עבודה שלא מגיעה לבן אדם מבורא עולם הרי שאין בה ברכה". כשסיים מרן חכם שלום לומר את הדברים האלו, הוסיף לומר:
"ותדע לך שעכשיו זו שעת רצון ואתה יכול לבקש מה שאתה רוצה ואני מבטיח שזה יתקיים".
הייתי בהלם מוחלט. כבר כמה שנים שאני מחכה לרגע הזה שחכם שלום יוציא מפיו הבטחה. התבוננתי על פני האברך, ראיתי שהוא רוצה לומר דבר מה אבל הוא חושש. הצעתי לו שאולי אצא והוא ירגיש יותר משוחרר. אבל אמר לי, שאדרבה שאני אשאר כאן כדי שאשמע את מה שהוא רוצה לומר.
ואז אמר האברך למרן חכם שלום: "כל הסיבה שאשתי לא רצתה לקחת את התפקיד הזה, היתה בגלל דבר אחד שממנו חששה; היות והמועמדת להיות מנהלת אין לה 15 שנה ילדים וזה מספיק צער גדול, ואשתי לא רצתה להוסיף לה צער בנוסף לצער הגדול הזה".
פרצתי בבכי. בכיתי כמו ילד קטן, וראיתי את חכם שלום איך שהוא מוזיל דמעות והיה נרגש מאוד. מיד שם את ידיו עלי, ובפעם הראשונה שמעתי מפיו את שלושת המילים האלו, שכל כך חיכיתי וצפיתי להם: "בסייעתא דשמיא השנה". זו הייתה הבטחה נדירה ופלאית שיצאה מפיו של כהן גדול והייתי נרגש מאוד לקבלה. לא יצאנו מביתו עד שהתחבקנו. וכשיצאנו אמר האברך למרן: "את הברכה שלי עדיין לא קיבלתי, אני שומר אותה לשעת הצורך"…
מרן חייך ושב לתלמודו.
רבותי, פלא פלאים! הברכה לא התעכבה מלהתקיים.
"חמש עשרה שנים בלי ילדים, עשרות רופאים, מאות רבנים ואלפי סגולות. לאחר תשעה חודשים ברוך השם חבקנו בן בשעה טובה ומוצלחת ולמזל טוב. הסנדק היה מרן חכם שלום כהן זצוק"ל. פשוט ראינו איך ברכתו של גדול הדור – מלאך אלוקים מרן הכהן הגדול זצוק"ל מתקיימת לנו בחוש מול העיניים.
*
והסיפור לא נגמר כאן.
"לאחר כחצי שנה חלתה בתו של אותו אברך שהייתה בגיל 19, גיל השידוכין, מחלה קשה ר"ל. מצבה היה נואש מאוד. לאחר שלוש שנים שהייתה חולה, החליט האברך לחזור לביתו של מרן חכם שלום ולקבל את הברכה שמחכה ושמורה לו. כמובן שהיה צריך לספר לו את כל הסיפור מהתחלה, ולכן ביקש שאתלווה אליו ונשב אצלו והוא יבקש את ברכתו.
"עלינו לביתו של מרן חכם שלום. היה זה בתענית אסתר. אחד מבני ביתו אמר לו שעדיף שנבוא בסעודת פורים, שאז זו עת רצון גדולה ובטוח שנזכה להיות כלי מקבל לברכה.
"באנו שוב לבית קודש הקודשים בתוך סעודת הפורים, נכנסנו ברטט בחיל וברעדה אל שולחנו הטהור, ישבנו בסמיכות אליו והזכרנו לו את הסיפור. להפתעתנו הוא נזכר בסיפור וכמובן בירך אותו בחום, ואמר לו שלא יקשיב לרופאים ושיבטח בה' יתברך והכל יהיה טוב, והרעיף עליו אהבה וברכות מיוחדות.
רבותי, קוראים יקרים! לפני כחודש בדיוק היא סגרה ווארט עם בחור בריא ושלם, וכמובן שהיא עצמה יצאה כליל מהמחלה וזכתה להקים בית נאמן בישראל, וכל זה בזכות ברכתו וקדושתו של מרן גדול הדור חכם שלום כהן זצוק"ל.
עם ישראל בכל תולדותיו זוכה לגדולי ישראל שהם בעצם עמודי התווך של העולם. כמו שהעולם עומד על שלושה עמודים, כך העמודים עומדים על דבר אחד, שזה גדולי ישראל. ומי לנו כמרן חכם שלום זצוק"ל, שכבר כמה וכמה פעמים כינהו מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל "פה קדוש, פה שעוסק כל היום בתורה הקדושה מבוקר ועד ליל ומה שאומר מתקיים לאלתר".
זה סיפור מדהים וזה מחזק הענין צדיק גוזר והקב״ה מקיים. הרב שלום כהן זצ״ל היה חסידה קדישה.