"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" וגו' (כה, יא).
בתהלים כתוב "ויעמוד פינחס ויפלל, ותיעצר המגפה" (תהלים קו, ל).
בספר הקדוש תפארת שלמה (ליקוטים תהלים) פירש וזה לשון קדשו: "ויעמוד פינחס ויפלל ותיעצר המגפה, ותחשב לו לצדקה לדור דור עד עולם. הנראה להבין במעלת פינחס, שנחשב לו לצדקה לדור דור מה שעצר את המגפה, הלא גם אהרן עצר המגפה, כמו שכתוב (לעיל יז, יג) ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו'.
אך ההפרש בזה, שאהרן עשה על ידי פעולה, כמו שנאמר (שם יא) 'קח את המחתה' וגו', וזה על ידי הקטורת. גם משה רבינו עליו השלום עשה על ידי פעולה, כמו שנאמר (שמות לב, כ) 'ויקח את העגל ויזר על פני המים'. אך פינחס עשה דבר חדש, כי עלה בדעתו, מה יעשו כל הדורות אחריו, שלא יהיה כהן וזבח ומנחה וקטורת שיכפר בעדם, במה יהיה לבני ישראל תקומה? לכן נתן עצה בנפשו, לעמוד בתפילה לבד! וזה נוהג בכל דור ודור, שהקב"ה שומע קול תפילת עמו ישראל ברחמים, ולזה נחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם". עד כאן לשון קדשו.
***
המעשה הנפלא שלפנינו, התרחש באחת הישיבות שביישובי הדרום בארץ הקודש. הישיבה מרוחקת משאונה של עיר, ומוקפת במרחבי דשא מוריקים ופורחים. סביבותיה שטחים פתוחים רבים, המרחיבים דעתו של אדם, ומסייעים להתעלות הבחורים שיחיו בתורה ובעבודה.
צוות הישיבה ברובו מתגורר אף הוא באותו ישוב, בקרית הישיבה הממוקמת סביב קמפוס ענק ומפואר, כך שגם המשגיחים ומגידי השעורים, ואף אברכים רבים מבוגרי הישיבה, חיים למעשה בכל שעות היממה באווירה הקדושה של הישיבה, ונהנים מזיוה ומהשפעתה תמיד.
השתתפותם של מגידי השיעור בסדרי הלימוד בישיבה נקבעת על פי רוב לשני סדרים ביום. 'סדר ראשון' שלפני הצהרים נועד למסירת השיעור היומי הקבוע, בעומק העיון שבנבכי הסוגיא הנלמדת, ואילו סדר שני של אחר הצהרים נועד לחזרה על השיעור. מגיד השיעור נוכח בבית המדרש גם בסדר שני, מתהלך בין הבחורים ועונה על שאלותיהם, ואף לומד בפרטיות עם אלו הצריכים לכך.
באחד המחזורים היה בחור, שמשום מה לא עלה תלמודו יפה. כישרונותיו לא היו מן הטובים ביותר, בלשון המעטה, היה עליו לעמול ולהתייגע קשות כדי להבין בלימוד, ומאידך גיסא משך אותו היצר בפיתוייו אל העצלות ולתאוות קשות שבדורנו, שכדי להשיגן לא נצרך לעמול קשה… מיום ליום התרחק מאמיתה של תורה יותר ויותר, לדאבון לב.
רבו, מגיד השיעור המסור, ניסה בכל כוחו ואפשרויותיו להעלותו אל דרך המלך, לקרבו לטעמה ולמתיקותה של תורה, שאם רק יזכה לחוש עריבות התורה – הרי ממילא יזנח את כל השטויות האחרות. בשעות אחר הצהרים של 'סדר שני' התעסק רבות עם אותו בחור, ואף למד עמו הרבה באופן פרטי, והיה מסביר ומאיר לפניו כל דבר קשה, מעודדו ומחזקו, אך כל זה ללא הועיל! מצבו של הבחור התדרדר וירד, במקום להתקדם ולהתעלות בקרבת אלוקים טוב.
יום אחד, לאחר סדר שלם אחר הצהרים שבו ניסה מגיד השיעור בכל דרך לקרבו אך ללא הועיל, החליט בדעתו שלמחרת לאחר תפילת שחרית יכנס לחדרו של הגאון ראש הישיבה שליט"א, ויוועד עמו לשיחה נוקבת על אודות אותו בחור – שמא אין מן הראוי להמשיך להחזיקו בישיבה נעלה וטובה כל כך, ויש לשלחו, שימצא לו מקום קטן יותר, במסגרת המיוחדת לבחורים מן הסוג הזה…
***
באותו ערב, בשעת לילה מאוחרת, ישב מגיד השיעור בסלון ביתו שבישוב רכון על ספריו הרבים בהכנת השיעור של מחר. הייתה זו מלאכת מחשבת לא קלה כלל ועיקר. הרמה הגבוהה של אותה ישיבה תבעה ממנו שיעורים עמוקים ומקיפים, שיצליחו לאתגר את הבחורים, מאחר שהיו ברובם מן הטובים והמוכשרים ביותר, לשם כך היה עליו להשקיע שעות לילה רבות בבניית מהלך השיעור דייק היטב.
לפתע באמצע הלילה החשוך, כשהכל מסביב שקט ושליו, נשמע קול רחש מוזר, אשר הלך והתחזק יותר ויותר! במחוזות הישוב הפסטורלי היו הכל רגילים ללילות שקטים ביותר, כמעט ללא שום רחש, הרעש הכבד שנחת בפתאומיות מעל ביתו הקפיצו הישר אל המרפסת, כדי לבדוק במה מדובר.
כשסקר אחר מקור הרעש, ראה להפתעתו במרחב הרחוק מסוק מתקרב ונוחת אי שם בשדות הפתוחים שבפאתי הישוב, זה כבר היה מחזה נדיר ביותר, לא היה שם לא בישוב עצמו ולא בסביבתו שום מנחת מסוקים מסודר, ונחיתת מסוק בפתאומיות באישון לילה היה מקרה משונה ביותר!
סקרנותו של מגיד השיעור התגברה והתחזקה, בראותו ממרחק את דלת המסוק נפתחת, ואדם יוצא מפתחו אל מרחב השדה הפתוח, תוך שהוא מחזיק במכשיר טלפון נייד בידו, ומנהל שיחה עירנית. והנה מתקדם אותו אדם שיצא בזה הרגע מן המסוק, אל איש אחר שנראה היה כממתין לו שם, ופותח עמו בשיחה, 'כנראה זהו אדם מן הישוב שלנו, שיצא לקראת אותו מסוק', הסיק מגיד השיעור בהגיון פשוט.
'מן הסתם' המשיך והגה במחשבותיו 'מדובר כאן באיש שב"כ [שרות בטחון כללי]! שכן בשביל פגישה רגילה בין שני אנשים, אין צורך להנחית מסוק בפתאומיות בשדה פתוח… אין זאת כי אם קריאת חרום מטעם השב"כ, שתואמה עם אחד מתושבי הישוב, שנודע עתה כאיש סוד של השב"כ'…
משהיטיב את מבטו, לראות מיהו האיש בישוב שיש לו קשרים סודיים עם השב"כ, גילה להפתעתו שזהו אדם חרדי בחולצה לבנה ובמכנסים שחורים שציציותיו מתבדרות ברוח… "על כרחך אין כאן אלא תלמיד ישיבתנו הקדושה!" הסיק מיד מגיד השיעור; אנשים חרדים אחרים לא היו באותו ישוב. "נמצאתי אם כן" – חשב מגיד השיעור חשבונו של עולם – "תופס כאן אחד משלנו, בחור מתוככי כתלי הישיבה הקדושה, שיצר קשרים סודיים, לא פחות ולא יותר, עם אנשי השב"כ בעצמם, רחמנא ליצלן!"
על אחר החליט שהוא 'חייב' לצאת ולבדוק את העניין לאשורו, ואם אכן ימצא שמדובר כאן בבחור מהישיבה, הרי פשוט וברור שכבר למחרת יש לשלחו מן הישיבה בבושת פנים!
לבש אפוא מגיד השיעור את חליפתו, חבש את כובעו ויצא המרחב באישון ליל. כשהגיע קרוב יותר, עמד נפעם ומשתומם היה זה אותו 'בר נש' דנן, שבדיוק היום אחר הצהרים החליט בדעתו שיש לדון עם ראש הישיבה על עתידו בישיבה. הנה נודע עתה באקראי, שאין ריקא זה כי אם סוכן סמוי של השב"כ…
הוא עמד נדהם, כעוס וזעוף פנים. לתדהמתו תכף כשהבחין בו הבחור רץ אליו בהתרגשות ואמר: "מגיד שיעור, נס גדול נעשה לי, עתה: ברוך השם ניצלתי ברגע האחרון!"
מגיד השיעור נעשה עתה מבולבל לגמרי… מה קורה כאן? הוא הבין לתומו שמדובר ביחסים סודיים שבין אנשי שב"כ, ואיזה נס התרחש אפוא כעת לאותו בחור?
הוא התיישב עימו על הספסל שבגינה הסמוכה, וביקש לשמוע בפרוטרוט ולהבין את העניין לאשורו.
ישב הבחור עם רבו, וסיפר לפניו דבר דבור על אופניו:
***
כששכבתי לישון היום בערב – פתח הבחור וסיפר – לא הצלחתי בשום אופן להירדם, לאחר יום שלם של סיוט בישיבה! במהלך השיעור לא הבנתי מילה וחצי מלה, ואף אחר הצהרים הלימוד הפרטי עם מגיד השיעור לא עלה יפה, רציתי בכל מאודי להצליח בלימודים, אבל לצערי קשה לי עם זה מאד! לאחר כמה גלגולים במיטה מצד אל צד, כאשר הייתה כבר הכרית ספוגה בדמעות רבות, החלטתי לצאת מעט אל המרחב הפתוח ולשאוף אויר צח, כדי להרגיע את נפשי הסוערת.
– והנה תוך כדי טיול לילי, כשהכל מסביב שרוי בעלטה, נתקלתי פתאום בעוצמה רבה באבן קשה! נפלתי וספגתי מכה כואבת ואנושה: העורק הראשי של הרגל נפגע ודם רב החל ניגר ממני; כידוע, זוהי סכנה גדולה, רחמנא ליצלן. ראשי החל להסתחרר, והרגשתי שאם אשאר כך עוד מעט אאבד כאן את הכרתי. לא יכולתי בשום אופן להתרומם בכוחות עצמי, ושום נפש חיה לא הייתה באיזור – גם אילו קראתי בכל כוחי לעזרה, לא היה שום אדם שישמע את קולי.
בצר לי התחלתי לבכות בדמעות שליש; היחיד שיכולתי לפנות אליו בשעה שכזו ובמצב שכזה, הוא השם יתברך בעצמו, אשר מלוא כל הארץ כבודו, וגם חושך לא יחשיך ממנו כחשכה כאורה! (תהלים קלט, יב). זעקתי והתחננתי לפני הקב"ה ממעמקי לבי שיצילני מצרתי, וקיבלתי על עצמי שאם אנצל מצרתי הגדולה, אקדיש את עצמי ללימוד התורה הקדושה במסירות נפש!
והנה פתאום רואה אני לתדהמתי מסוק נוחת לקראתי לא הרחק ממקום משכבי, וממנו יוצא אדם עם טלפון נייד בידו. בהיותו ממש סמוך אלי, הבחין בי מיד במצבי הקשה. סימנתי לו בידי שיתקרב, ואמרתי לו שנפצעתי כאן, ושאני מן הישיבה שבישוב הסמוך.
הטייס הבחין מיד במצבי החמור, רץ למסוקו והביא עד מהרה כמה תחבושות וחומרי חיטוי ושאר אביזרי עזרה ראשונה הנמצאים דרך קבע במסוק. הוא עצר תיכף את הדימום ב'חוסם עורקים', חבש היטב את המקום במיומנות, ולא עזב את המקום עד שראה את הבחור עומד על רגליו ופוסע חזרה לישיבתו, היישר לקראת רבו, מגיד השיעור האהוב!
בשיחתם עם הטייס התברר. שמדובר במסוק זעיר פרטי של אדם המתגורר באחד המושבים באזור, שהיה למעלה באוויר בנסיעה שגרתית בדרכו לביתו. תוך כדי טיסה קיבל במכשיר הטלפון שיחה נכנסת דחופה מאביו, שהיה מוכרח לשוחח עמו, אך בראותו שהקליטה שם למעלה בשחקים קלושה, והשיחה נקטעת פעם אחר פעם, לא הייתה לו ברירה כי אם לבצע נחיתת ביניים בשדות אותו ישוב, כדי לסיים את השיחה בניחותא ולהמשיך בהמראתו אל היעד. תכף עם נחיתתו, הבחין בבחור השוכב פצוע ומדמם, ולפי איתותו של הבחור הבין שהוא זקוק לעזרתו, ואכן זכה להציל את חייו ברגע האחרון.
אם כן – סיכם המגיד שיעור בשמחה ובהתרגשות – לא שב"כ לפנינו, ולא סוכנים, כי אם נס גדול מן השמים!
***
ההשגחה המופלאה שליוותה נס גדול זה, דיברה בעד עצמה, בעל המסוק עמד המום ונפעם נוכח עוצמת השמירה העליונה שזכה לה אותו בחור מן השמים, ושהייתה לו את הזכות לגלגל על ידו את שליחות הצלתו!
בעקבות מקרה אדיר זה, נעשה בעל המסוק בעל תשובה גמור עם כל בני משפחתו! בראותו בחוש שיש מלך על כל הארץ, המנהיג את עולמו ומשגיח ושומר על בניו בדקדוק נפלא! הוא תלה זאת בשכר המצווה הגדולה של כיבוד אב שהחל בה, בהנחתת המסוק בשביל השיחה עם אביו, שמצווה גדולה זו גררה מצווה גדולה נוספת!
בד בבד עם חזרתו בתשובה של הטייס, ששמר כל העת על קשר עם הבחור והרב, ועם הישיבה הקדושה, חלה גם מהפכה עצומה בנפשו של אותו בחור. הוא הסיק לעצמו מאותו נס גדול, עד כמה גדול כוחה של תפילה, ובבוקר למחרת ניגש מיד לקיום נדרו! הוא החל בתפילות ובבקשות עצומות לפני השם יתברך, לפתוח לבבו בתורה. אכן, לאחר שהחל להתמסר יותר אל הלימודים, ולהתייגע בעמלה של תורה כראוי, זכה ונפתחו לפניו שערי תורה כפתחו של אולם. בתקופה קצרה נעשה לאחד מן העילויים שבישיבה! כיום הנו אחד מהתלמידי חכמים המפוארים שבעולם הישיבות, לאורך ימים ושנים טובות.
(מתוך הספר 'טיב המעשיות')