סיפר הגר"י גלינסקי שליט"א: עליתי באחד הימים אל מרן הגראמ"מ שך זי"ע פנה ושאלני: ר' יעקב, בשביל מה האדם חי?
שמחתי ששאלני, אני אוהב ששואלים אותי שאלות שיש לי עליהם תשובה, ומיד ציטטתי את דברי הרמח"ל: "כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות לעבוד ולעמוד בניסיון" (מסילת ישרים פ"א)
ומרן זי"ע חוזר ושואל: ר' יעקב בשביל מה אדם חי?!
הבנתי מיד שאם הרב שך שואל חובתי לענות תשובה שמהוה אצלו 'חיים' ועניתי "אין עץ חיים אלא תורה" (ברכות לב ע"ב) "מרבה תורה מרבה חיים" (אבות פ"ב ו') "וחיי בעלי החכמה בלא תלמוד כמיתה חשובים" (רמב"ם הל' רוצח פ"ז ה"א)
והוא – ר' יעקב, בשביל מה האדם חי?!!! עשרות שנים מתהלך אתה בעולם ואינך יודע בשביל מה האדם חי?! אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה…
והוא הגיש לידי משלי עם ביאור הגר"א, קרא! ביקש… "החזק במוסר אל תרף נצריה כי היא חייך (משלי ד יג) מבאר אדונינו הגר"א: 'החזק במוסר' שהתחלת בו, 'אל תרף' ממנו אפילו לשעה, אלא אדרבה, 'נצריה' הוסף גדרים וסייגים שלא יבא לידי רפיון. 'כי היא חייך' כי מה שאדם חי הוא כדי לשבר מה שלא שבר עד הנה אותה המידה, על כן צריך להתחזק, ואם לא יתחזק למה לו חיים?!
ומרן זצ"ל אחז בידי בהתרגשות וזעק: ר' יענק'ב 'דער גאון שרייבט דאס' – מי הכותב זאת? "הגאון!" הגאון שלא פסק פומיה מגירסא, הגאון שהיה טובל בים התלמוד עשרים וארבע שעות ביממה בלא הפסק, הגאון שכל מה שהביאו לבכי תמרורים לפני פטירתו… שצריך להיפרד ממצוות ציצית, הגאון שלא היה לו שום קשר עם העולם החיצוני, כל כולו שקוע רק בתורה ה'… והוא הגאון אומר לנו שכל זה אם יש שבירת מדות אזי חי הוא חיי אדם, ולא, אין זה 'אדם' המקיים מצוות, חמור הוא!!!
(מתוך הספר 'להאיר' מאוצרותיו של הרה"ג רבי יחיאל צוקר שליט"א)