תפילה לישועה
כל אימת שמתרחשת צרה, או כאשר רוחות מלחמה מנשבות בעולם והלבבות הולמים מפחד, מקווים יהודים לגאולה השלמה וכמעט ששומעים את פעמי המשיח. אלא שהתקווה הגדולה נכזבת שוב, והתחושה היא שיש משהו שעדיין חסר ועוד לא נעשה.
מהו הדבר שבידינו לעשות?
שאלה זו שאל החפץ חיים את רבי בנימין הצדיק, המגיד מראדין, כאשר הגיע לבקר בביתו. החפץ חיים נאנח ואמר "אוי וי, ר' בנימין, מה יהיה? גלות כה ארוכה, לילה כה חשוך!"
ענהו המגיד: רבי, אמשול לפניכם משל.
במהלך חורף קשה יצאו כמה בעלי בתים לנסיעה ארוכה, הנמשכת כמה ימים, מפטרבורג לאודיסה. הואיל ובעיצומו של החורף ירדו שלגים כבדים, הם שכרו עגלת שלג מיוחדת שנקראת 'שליטין', אשר נרתמה לשני סוסים בריאים וחזקים. הם עצמם התכוננו לכפור העז, והתעטפו במעילים כבדים.
העגלון יצא לדרכו בתחילת הלילה. בתוך העגלה אמרו הנוסעים קצת תהילים, שוחחו ביניהם והעבירו באופן זה כמה שעות. אחר כך הוציאו קצת יי"ש כדי לחמם את העצמות, וכולם שתו והתחממו ונרדמו בזה אחר זה.
בינתיים האיר הבוקר, אך הנוסעים נותרו רדומים. בעונה זו של השנה שעות האור הן מועטות, כך יצא שהנוסעים שישנו חזק במשך יותר משתים עשרה שעות, התעוררו כאשר שוב החשיך היום. אמרו קצת תהילים, שוחחו כמה שעות, הוציאו יי"ש ושתו, ונרדמו במהלך כל היום. כשהתעוררו לבסוף משנתם – שרר בחוץ חושך מוחלט.
תהו הנוסעים וקבלו לפני העגלון: מה קורה כאן? איך יתכן שהלילה ארוך כל כך ואינו נגמר לעולם?!
השיב להם העגלון: על איזה לילה ארוך אתם מדברים? עבר יום אחד, עברו יומיים – הבעיה שלכם היא שישנתם בימים הללו…
סיים המגיד: על כך אומר הנביא ישעיה "שומר מה מליל, אמר שומר אתא בוקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שובו אתיו" (ישעיה כא, יא-יב) – שואלים אנו את הקדוש ברוך הוא, שהוא שומר ישראל: "שומר מה מליל" – למה זה הלילה והגלות כה ארוכים הם? והשומר עונה: "אתא בוקר" – כבר היה בוקר, כבר היו כמה וכמה הזדמנויות לגאולה, אך אתם אחרתם את הבוקר "וגם לילה" – וכבר בא לילה חדש.
ומה העצה לזה?
היא מתבארת בהמשך הפסוק "אם תבעיון בעיו" – עליכם להתפלל, כפי שמפרש רש"י שם "אם תבקשו בקשתכם למהר הקץ", וכן "שובו אתיו" לשוב בתשובה.
(מתוך הספר החדש על עניני תפילה "אוחילה לא-ל")