הרב בנימין בירנצוויג
וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות (יד ד)
פירש רש"י לפי שהנגעים באים על לשון הרע שהוא מעשי פטפוטי דברים לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים שמפטפטים תמיד בצפצוף קול.
שאל החפץ חיים לפי דברי רש"י אלו היה צריך להיות שכל אדם המדבר לשון הרע נגעים היו באים עליו, איך אם כן רואים אנו אנשים רבים המדברים לשון הרע ואין נגעים באים עליהם?
אלא אמר החפץ חיים, אמרו רבותינו (ילקוט שמעוני) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו שומר מצרעת נפשו, וביאר בנחל קדומים ידוע שכל מה שהקב"ה מעניש את האדם הכל לטובתו כדי שיתנקה מעונותיו ולפעמים כדי שיעשה תשובה, ולכן בזמן שהיה בית המקדש קיים היה לנו כהן מטהר, אם נכשל אדם בעניין לשון הרע, היה הקב"ה מביא עליו עונש הנגעים והיה תועלת גדול מזה העונש, כי בראותו את גודל עונשו ובזיונו שהוא צריך לשבת בדד מחוץ למחנה ואינו רשאי לבוא אף במחנה ישראל ומודיע צערו לרבים, ממילא היה נכנע מאוד מעונו ומקבל עליו להיזהר מעוון המר הזה ולפייס למי שדיבר עליו.
והנה כל זה בזמן שהיה בית המקדש קיים, מה שאין כן עתה בעונותינו הרבים שאין לנו לא מקדש לא קרבנות ולא כהן מטהר, אם היה הקב"ה מביא את הנגעים על גופו, היה נשאר בטומאתו לעד ולא היה אפשר לו להינקות מזה, על כן נשאר הנגע שבא על ידי חטא זה דבק רק בנפשו ואין בולטים על גופו מבחוץ.
><><><><><><
ומצד השני השכר על השומר פיו ולשונו:
מעשה נפלא היה באחד האחים לבית משפחת שוואב, שבא מגרמניה לראדין ללמוד אצל מרן החפץ חיים.
טרם נפרד לביתו, אמר לו החפץ חיים שני דברים!
האחד היה מפתיע עד מאד! בקשה ממש לא שגרתית ובפרט לא לכהן הגדול מאחיו! 'ספור את ישני אשר בפי' בקש הח"ח מהרב שוואב! הרב שוואב על אף אי הנעימות קיים את ציווי רבו וספר את שיניו של הח"ח, והנה זה פלא כל שיניו היו שלימות והוא בגיל תשעים ומעלה!
אמר לו החפץ חיים: תספר בגרמניה, שראית זקן מופלג שלא דיבר לשון הרע, וכל שיניו היו שלמות כבריאתן!
הדבר השני שאמר לו הח"ח: היודע אתה מדוע אני כהן ואתה לא?!
וענה הח"ח: משום שכמשה רבינו קרא 'מי לה' אלי'! סבא שלך לא הצטרף ללגיונו של שבט לוי, וסבא שלי כן…
><><><><><><
מסופר על הצדיק ר' שלומקה מזוויעל זיע"א, שהנה ניגש אליו ומספר לו בבכי רב, שהוא חשוך ילדים זה זמן רב.
אומר היהודי לרבי: אשתי הגיעה למצב כזה שהורתה לי לבקש ברכה מהרבי, ואמרה שאין לי מה לבא הביתה בלי הבטחה מהרבי שיולדו לי ילדים. אני מבקש מהרבה שירחם עלי ויבטיח לי זרע של קיימא' בכה היהודי.
הרבי הרהר לעצמו כמה דקות, ואחר כך אמר ליהודי: תראה, אתה מבקש ממני שאבטיח לך, אני מוכן, אבל בתנאי שגם אתה תבטיח שגם אתה תבטיח לי כמה דברים! כמובן שהיהודי נתן את הסכמתו ועדו בטרם שמע את דרישותיו של הרבי ענה 'הן'.
ואז אמר לו הרבי: שמעתי עליך שאתה 'ראש המדברים' במקוה, וסביבך מתרכזים רוב היהודים שם, אני רוצה לבקש ממך שבלכתך למקוה אל תדבר. ושנית, שמעתי שהדיבורים שלך אינם מסתיימים במקוה, אלא גם כשאתה מגיע להתפלל בבי הכנסת אינך מהשומרים על שתיקה מוחלטת, ונחשב כאחד מהדוברים הראשיים. אם תבטיח לי שתפסיק לדבר במוקה ובבית כנסת, אני מבטיח לך בן זכר.
כמובן שהיהודי קבל על עצמו את הדברים, ואלא שנפגשו עמו במקומות הנ"ל לא ידעו מה קרה לו… וכך למרות שהסתכלו עליו כאחד שירד מדעתו, כי היה רגיל כל היום לפטפט, בכל זאת המשיך לקבל על עצמו בזיונות אלו כדי לזכות לברכת הרבי.
ויהיה לתקופת השנה התקיימה הבטחתו של הרבי, ונולד לו בן זכר, הרבי התכבד בסנדקאות ולארח מכן שאל האב המאושר את הרבי: איזה מידה כנגד מידה יש כאן בשתיקה זו שבזכותה זכיתי לבן זכר?
השיב לו הרבי: מבוא בשם הרבי מקוריץ, שהקב"ה קוצב לכל אחד את מידת ההנאות שייהנה כאן בעולם הזה, בזמן שהנך מדבר במקוה ובבית הכנסת את דיבורי החול, הנך ממלא את קצבת ההנאה שהקב"ה הקציב לך, ולא נשאר לך יותר זכות ליהנות מההנאה שבלידת הילד, כשאר הפסקת לדבר, ואז לא נהנית יותר מכך, אפשר היה לספק לך את הנאת הלידה.
עד כמה זה מחזק להתרחק כמטחווי קשת מההנאה הגדולה שיש בדיבורי לשון הרע, כמה מרוויחים בכל התגברות על דיבור אסור ולשון הרע, כנגד זה משאירים לעצמנו זכות בעוד הנאה חיובית כאן בעולם הזה.
תודות
ר בנימין הצדיק
עשיתי את הסגולה ונושעתי
שכוי"ח