סיפר לי איש יהודי חכם ונבון, שלמרבה הפלא הוא 'בעל הבית' פשוט, המתגורר באחד מפרברי העיר ניו יורק הגדולה שבארצות הברית. לצורך נסיעותיו המרובות יש לו רכב פרטי, שבו נוסע הוא רבות בנסיעות עסקים.
והנה לאחרונה נסע ברכבו כדרכו מדי יום בשעת בין הערביים, לפתע הגיח למולו רכב נהוג בידי גוי שתוי… שדהר לעברו במהירות מופרזת, והתנגש בו בעצמה רבה! בדרך נס ממש הוא ניצל ממוות בטוח ברגע אחרון, אבל הרכב היוקרתי התרסק ונשרף לגמרי, ולא נותר ממנו כי אם גרוטאת פח בלבד…
בינתיים מטבע הדברים התחוללה במקום מהומה קטנה, לוחמי האש מיהרו לכבות את השריפה שפרצה במקום, אמבולנסים שעטו מכל עבר, גם קהל סקרנים רבים התאסף מסביב… ובתוך זמן קצר הגיחו גם כמה ניידות מתחנת המשטרה המקומית, שלאחר שפיזרו את הקהל, החלו מיד בסדרת חקירה ראשונית של האירוע, לבירור נסיבות התאונה.
בכדי להסדיר עבור היהודי הנפגע את תשלומי ביטוח הרכב במלואן, שהגיעו לסכומים גדולים, דרשו ממנו החוקרים להתיישב עמהם בניחותא בתוך הרכב המשטרתי, ולמסור את גרסתו במדויק בכל סדר השתלשלות הדברים. – אולם כשהציץ האיש בשעונו, ראה שאם יאריך עתה עם השוטרים בחקירותיהם המפותלות עלול הוא להפסיד תפילת מנחה בציבור!
הוא התמלא פחד ורעדה מהפסד תפילת מנחה בציבור, שמעולם לא הפסיד! לפיכך ניגש אל צוות החוקרים שעמדו על הכביש, וביקש מהם אם יכולים הם להמתין עליו כאן ולשמור על הרכב… עד שיחזור מתפילת מנחה בציבור. השוטרים הגויים נדהמו מעצם העזות שבבקשה! מעולם לא הגיעה אליהם בקשה שכזו… והפנו אותו היישר אל הקצין העליון מפקד הפלוגה, שפקד על כל האירוע.
היהודי ניגש לפניו בתחנונים שיואיל בטובו להמתין עליו, בהיות שהוא מוכרח עתה להתייצב לתפילה, בפרט לאחר שניצלו חייו בנס גדול מן השמים, להודות להשם יתברך ולבקש על העתיד. אך הקצין סירב, מה זה בוער עכשיו בדיוק? שאל בבורותו, ראשית צריך אתה לסגור כאן את האירוע, ולחתום על הדו"ח, אחר כך הנך מוכרח לנוח מעט מן הטראומה שעברת! ומחר או מחרתיים תיגש להתפלל!…
הקצין הקשוח הסביר לו, שעלול הוא להפסיד את כל תשלום הביטוח שאמור לכסות את עלות הרכב היקר. שכן אם ילך מכאן, הרי גם הוא וכל פלוגת השוטרים מפנים את הזירה, ולא רושמים שום דו"ח כשומעו זאת ניסה היהודי דנן לשבר את אוזנם, שיבינו מעט ערכה של תפילה, וכמה חשובה היא לו. הוא פנה אל הקצין ושאל: תאמר נא, אילו הייתה לך עתה 'פגישה חשובה' עם מיניסטר גדול, שר בממשלה, או אפילו עם הפרזידנט עצמו… האם היית יכול לוותר על כך?
אך המפקד המשיך להתעקש, וטען שלא שמענו מעולם להשאיר כך פלוגת שוטרים עם כל ציודם ומפקדיהם באמצע הרחוב בתוך זירת תאונה קשה, בשביל יהודי שרוצה להתפלל מנחה בבית כנסת… הוא היה נחרץ מאוד, ופסק בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: או שאנו מתיישבים עתה תיכף ומיד לעריכת הדו"ח, או שאנו מסתלקים מכאן! ואז בוודאי גם הגוי הדורס יסתלק ויברח, ולא נוכל לתובעו כלום… כאשר אין לנו שום אפשרות חוקית לעוצרו, ללא רשימת דו"ח והגשת תביעה רשמית מצדך! אולם היהודי מתעקש על המנחה שלו בכל עוז! עד שהצהיר בפני המפקד, שהוא מוכן עתה לחתום על וויתור התביעה כולה! בשביל שלא להפסיד תפילת מנחה אחת בציבור!!!
הקצין ופקודיו נדהמו למשמע אוזנם, הם לא האמינו עד היכן מגעת אמונתו היוקדת של איש ישראל! – ועד כדי כך פעלו הדברים, שפתאום שינה הקצין את עמדתו, וציווה על האיש להזדרז לבית מדרשו לתפילת מנחה! וכך עמדו כולם, מכוניות המשטרה ושוטריהם, עם הנהג הגוי והרכבים הפגועים שעל הכביש… כולם עמדו והמתינו באמצע הדרך, עד שחזר האיש מתפילתו!!!
מן הראוי לנו ללמוד מטיב עובדא נפלאה זו, כמה צריך האדם להחשיב ולהעריך התפילה בציבור, וכן כל מצוה ותורה שעושה, שיהיו יקרים מאוד בעיניו! – הרי רוב אנשים במצב שכזה, היו פורשים לכמה דקות הצידה וחוטפים תפילת מנחה בחיפזון… שכן שעת הדחק גדולה היא והפסד מרובה וכו'. – אבל כשהמצווה יקרה וחשובה בעיני האדם מאוד, כל הון דעלמא לא יבטלה ממנו! כמ"ש (משלי ג, טו) "יקרה היא מפנינים, וכל חפציך לא ישוו בה". – וכמובן שצריך לזה אמונה טהורה תמימה ושלמה באמיתת תורתנו הקדושה, ואמיתת מציאות הבורא, ואמיתת ישראל עמו, בעומק לב ונפש.
(טיב השמחה)