על פי דרך הטבע לא נותר לו זמן רב לחיות. ונפשו בשאלתו, האם לשבת בבית ולכתוב ולהדפיס את חיבורו על זבחים, או שמא עדיף להגיע ל'קול תורה' גם ל'סדר שלישי'?

הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א, מראשי ישיבת 'משאת המלך'

השבוע חל יום השנה ה-24 למו"ר בעל 'משאת המלך', הגרש"מ דיסקין זצ"ל. כשנה קודם הסתלקותו שח לי הגרש"מ זצ"ל שמסופק הוא בבעיה חמורה. ידע הוא שלפי דברי הרופאים, על פי דרך הטבע ומצוקת מחלתו הקשה, לא נותר לו זמן רב לחיות. ונפשו בשאלתו, בראש מפוכח ובלב מבין: חיבור טיוטה מוכן לו על מסכת זבחים, ועליו לסדרו לדפוס (כמהדורא תניינא על מהדורא קמא על זבחים, שכבר הדפיס בצעירותו). ומנגד, בני ישיבת "קול תורה" זקוקים לו, לתורתו, לתשובותיו ולעצותיו. השאלה היא, האם לשבת בבית ולעמול, לכתוב ולהדפיס את חיבורו על זבחים, או שמא עדיף להגיע לישיבה גם ל"סדר שלישי", כפי שנהג בקביעות, ולדבר בלימוד עם הבחורים.

"ומה הרב החליט?" שאלתי.

– "אכנס לשאול את מרן הגראי"ל שטיינמן", השיב לי הגרש"מ זצ"ל, "אתה הרי יודע על התבטלותי כלפיו. מרן הגראי"ל, כגדול הדור,  יכול להכריע, לבדו, בכל שאלה של עגונות ובכל שאלה ציבורית כבדת משקל הזקוקה להכרעה. אך אני אסביר לך מדוע דווקא הוא מתאים להשיב לי על השאלה הזאת באופן מיוחד".

והגרש"מ פתח בסיפור: משל ליהודי עם הארץ שניגש לרב חרדי ולראביי רפורמי, ושאל "האם מותר לנסוע ברכב מיצובישי בשבת". השיב לו הרב החרדי: "מה זה שבת אני יודע, אך מהו מיצובישי איני יודע"…

השיב לו הראביי הרפורמי: "מהו מיצובישי אני יודע, אך מה זה שבת אינני יודע"…

"והנמשל הוא", ביאר הגרש"מ, "ישנם גדולי תורה שחיברו חיבורים וספרים. יש להם "גישמאק" והבנה גדולה בהדפסת חידושי תורה ובזיכוי הרבים הגדול שבכך, אך מנגד הם אינם עוסקים בהרבצת תורה לתלמידים צעירים בישיבות. מאידך ישנם גדולי תורה שהם מרביצי תורה, אך לא הוציאו הם את חידושיהם לאור הדפוס. מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל הוא גם "ראש ישיבה", וגם "מחבר ספר". כך שמלבד גדלותו, עומק דעתו ועבודת ה' המיוחדת שלו, הרי מבין הוא היטב את צדדי הספק, מתוקף שייכותו לשני סוגי הרבצת התורה הללו, לימוד התלמידים בישיבה וגם זיכוי הרבים שבהוצאת הספרים"…

אמר ועשה. עלה הגרש"מ זצ"ל ונכנס לקודש פנימה, עם כל עשרות שנותיו, עם כל תורתו הגדולה וגדלות שמו בכל בתי המדרשות, ושאל. ומרן בעל "איילת השחר" זצ"ל חכך בדעתו והכריע ש"קול תורה" עדיפה. הנוכחות המיוחדת של הגרש"מ דיסקין ב"סדר שלישי" ב"קול תורה", הריתחא דאורייתא ושדידת מערכותיה של תורה ביני עמודי דמתיבתא, עדיפים על פני עוד חלק נפלא של "משאת המלך", למרות מעלתו העצומה של האי ספרא רבא.

עולם התורה אמנם הפסיד את "משאת המלך" מהדורא תנינא על זבחים, אך מאות בני "קול תורה" הרוויחו עוד שנה של "סדר שלישי" במחיצתו של רבם ומאורם…

***

רש"י בפרשת השבוע כותב שפנחס התייעץ עם משה רבינו על הריגת זמרי והמדיינית. "'וירא פינחס' – ראה מעשה ונזכר הלכה, אמר לו למשה, מקובלני ממך הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, אמר לו קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא, מיד ויקח רומח בידו".

פעם הרהבתי עוז ושאלתי את מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצ"ל, כיצד הוא מסוגל להשיא עצות לאלפי פונים, בכל נושא שהוא. מרן זצ"ל פתח מדרש תהילים (מזמור א), שם נכתב כך: "כך מקובלני מרבותי, שכל עצה שהיא לשם שמים סופה להתקיים, אמר ר' מנסיא מקרא מלא הוא, "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום", עצה שיש בה דבר ה' – היא תקום".

הגאון רבי משה שפירא זצ"ל נוהג היה לחקור את השואלים, שבאו וקיבלו תשובות ממרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, מה בדיוק אמר להם ר' חיים, מה היה נוסח דבריו המדויק.  רבים סיפרו ששמעו ממנו התבטאויות כמו: "מה שר' חיים קובע למטה- כך קובעים למעלה".  שאלו את רבי משה על הנהגותיו של מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל בדבר ברכות, שאם יגדל זקן וכדו', יזכה לישועה. ציטט רבי משה כתגובה את דברי השיטמ"ק בב"ק נ' א': "שכן דרכו של הקב"ה, שמסכים לסברת הצדיקים שבדור".

ועם כל זאת, כשאנו באים לפני גדולי וחכמי תורה, שומה עלינו לדעת איך לשאול.

ידוע שמרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל היה משיב לשואלים תשובה מדוייקת לפי נוסח שאלת השואל. כשתהו בפניו כיצד לפלוני השיב "מותר", בעוד שלאלמוני, ששאל את אותה השאלה, השיב: "אסור", הסביר שכל אחד מהם הציג את השאלה באופן מעט שונה מרעהו, בשינוי המשנה את התשובה. כך גם ראיתי בעיני מספר פעמים אצל מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, שלעיתים הצגת השאלה, הוספת צדדים בה והדגשי השואל, שינתה את התשובה מקצה לקצה.

חז"ל אומרים (אבות ה, ז) שאחד משבעת הדברים המאפיינים חכם, הוא "השואל כענין", ומשום כך אמרו הקדמונים (ראו שו"ת המבי"ט ח"א סי' ק"י ועוד מקומות שם, בשו"ת באר שבע סי' עא, ועוד) ש"שאלת חכם- חצי תשובה". כי גם כשנכנסים להיוועץ בחכמים, חובה לפרוס בפניהם את השאלה כולה, עם כל הדילמות והפרטים, באופן שהתשובה תשיב על השאלה עצמה ולא רק על חלקה. כך גם בשאלות הלכתיות. אם נשמיט פרט מהשאלה וצדדיה, נוכל לקבל תשובה לא נכונה, שהרי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ואם השמטנו פרט חשוב, נמצא שלא הצגנו את השאלה כהלכה.

מסיבה זו מומלץ לסדר לעצמנו, לפני כניסתנו להיוועץ, את צדדי השאלה. להתמקד בגוף הספק ולא להכביר בפרטים שוליים ולא חשובים. לפעמים ישנה בהירות טובה יותר בשאלה המנוסחת כדבעי בכתב ולפעמים דוקא כדאי לשאול בעל פה, בהדגשת נויאנסים נכונות, הנוגעות לגוף השאלה.

כשאנו נכנסים להתייעץ, למשל, לאיזו ישיבה כדאי לשלוח את הבן, כדאי לשטוח בפני המשיב מה חושב על כך הר"מ ומה אומר המשגיח שלו. הוספת פרטים חשובים כגון דא, יכולה לשנות את התשובה ולהשביחה. הלא אנו, ההורים, לעיתים משוחדים. אנו מכירים רק את הבן שלנו, ואילו צוות הישיבה מכיר את הבחור, אך יש להם גם פרספקטיבה רחבה, בהכרה נכונה של כל בחורי השיעור, יחד עם הנסיון שצברו בהכרת הישיבות העומדות על הפרק והתאמתם לבחור דנן.

&&&&

אחד מחברי בישיבה ניגש למו"ר הגרש"מ דיסקין זצוק"ל ושאל האם כדאי שיעבור ללמוד בישיבה פלונית. הוא שטח את ספקותיו והגרש"מ השיב לו בפשטות: "למען האמת, אינני מכיר מספיק את רמתך והבנתך בלימוד. תבוא מחר להיבחן אצלי על הסוגיה הנלמדת בישיבה. כך אכיר אותך יותר ואוכל לייעץ לך"…

וכך מסופר בגליון "כאייל תערוג", שמרן הגראי"ל זצ"ל המליץ לבחור להישאר עוד שנה בישיבה לצעירים, אך הבחור, שלא רצה בכך, פנה לאדם גדול, שאישר לו לעלות לישיבה גדולה. מרן זצ"ל אמר על כך בכאב ובפליאה: "איך יתכן לחרוץ גורל רוחני של בחור על רגל אחת, מבלי להכירו. בזמן שהמשיב יודע שמי שמכירו סבור שלטובתו עליו להישאר בישיבה לצעירים".

—- והנוטל עצה מהזקנים- אינו נכשל.