וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ (שמות כז כ)
למרן ה'חפץ חיים' היתה כידוע ישיבה בראדין. בתחילה הישיבה היתה בבית הכנסת המקומי, ובשלב מסוים כשכבר היו הרבה בחורים, זה התחיל להפריע לבעלי בתים – בחורים ישנים שם, והסדרים של הישיבה וכו' – החליטו שצריך לבנות בית מדרש לישיבה.
אבל בית מדרש עולה כסף, וכסף מנלן? החפץ חיים צריך לגייס כספים! אבל בשביל החפץ חיים לגייס כספים זה לא פשוט – לגייס כסף זה זמן, וזמן זה תורה! … החפץ חיים כתב את המשנה ברורה, אבל לא היו לו ספרים, והוא היה צריך לקחת ספרים בהשאלה; באו אליו הביתה ושאלו אותו: למה אין לך ספרים? אמר להם החפץ חיים: כי ספרים עולים כסף, וכסף זה עוד דף גמרא, עוד דף גמרא!! ועכשיו החפץ חיים צריך לסגור את הגמרא וללכת לגייס כספים, מה עושים?
ליד ראדין היתה עיירה קטנה, היה שם יהודי שקראו לו ר' משה גרוברקופ, יהודי מבוגר חשוך בנים לא עלינו, שהיו לו הרבה חסכונות – אדם אמיד. כשהוא שמע שהחפץ חיים רוצה לבנות בית מדרש מיד אמר לאשתו הצדקנית: את הכסף הרי לא לוקחים לקבר, ויש לנו מספיק למה שאנחנו צריכים, את כל החסכונות אנחנו נותנים מתנה לחפץ חיים בשביל הישיבה!
הוא הודיע לחפץ חיים שהוא רוצה לתת לו את כל הכסף – את כל הישיבה. הוא היה בטוח שהחפץ חיים יוציא 'לחיים' – בראנפן ויעשה ריקוד. עכשיו החפץ חיים לא יצטרך לסגור את הגמרא, לגייס כסף!
החפץ חיים בידיו הקדושות תופס את היד של ר' משה, ואומר לו: ר' משה, ר' משה, ר' משה גרוברקופ – וואס מיט אייך?! איך עולה על דעתך כזה רעיון? התורה שייכת לכלל ישראל! יש יהודים שעובדים מהבוקר עד הלילה על פרנסה, מגיעים בלילה לשיעור של ר' פנחס ונרדמים על הגמרא, איך הם יזכו לעולם הבא? מה יהיה איתם? הישיבה תשים 'פושקעס' [קופות צדקה] בכל מיני בתים, ואז יהיה להם פושקע בבית, הם ישימו שם כסף, וזה יהיה לישיבה של ראדין, ואז יש להם תקווה! יהיה להם חלק בהחזקת תורה! יהיה להם חלק בתורה! ואתה רוצה לתת את הכל?! מה יהיה עם היהודים האלה?!
אתם מכירים עוד כזה ראש ישיבה בעולם? שבאים אליו עם כזאת הצעה והוא מסרב? החפץ חיים אומר: אני לא מוכן! הוא מוכן ליסוע, לסגור את הגמרא, לגייס כסף! העיקר שיהיה לכלל ישראל חלק בהחזקת תורה!!
ר' משה שמע את זה, וכמעט התעלף! הוא אמר לחפץ חיים: רב'ה, מה זה? יהודי רוצה לתת לישיבה ולא נותנים לו? הישמע כזאת בישראל? אבל החפץ חיים בשלו: התורה שייכת לכלל ישראל! אמר ר' משה: אני רוצה לקרוא את הרב'ה לדין תורה, את החפץ חיים!
למי ילכו לדין תורה? לרשכבה"ג ר' חיים עוזר, שישב בווילנא! החפץ חיים הסכים, קבעו זמן והלכו לר' חיים עוזר, כל אחד טען את הטענות שלו, ר' משה אמר: אני רוצה לתת לישיבה, יש לי חסכונות, אני רוצה זכות בתורה! והחפץ חיים אומר: התורה שייכת לכלל ישראל, אי אפשר שהכל יהיה לאדם אחד!
אמר ר' חיים עוזר: החפץ חיים צודק, תורה שייכת לכלל ישראל, אבל ר' משה גם צודק, הוא רוצה לתת, מה עושים בכה"ג? פשרה! הדרגה הכי טובה במשפט זה לעשות פשרה. מה הפשרה? אמר ר' חיים עוזר כך: ר' משה יתן את קיר המזרח עם הארון קודש והספרי תורה, ושאר הקירות יהיו שייכים לכלל ישראל.
את המעשה הזה שמעתי מרבי לייב ברון – הוא למד נדמה לי בראדין, והיה אצל ר' אלחנן, ונפטר לפני כמה שנים בגיל קרוב למאה. "אני זוכר שהייתי בראדין", סיפר, "והיה כתוב על קיר המזרח: 'ארון הקודש וקיר המזרח נדבת ר' משה גרוברקופ ואשתו הצדקנית'".
ע"פ המעשה הזה אמר ר' לייב ברון ווארט נפלא על הפסוק "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו". יבואו כמה גבירים למשה רבינו עם צ'קים פתוחים, אלו יאמרו: אנחנו נותנים את הארון, ויבואו אחרים ויאמרו: אנחנו נותנים את המזבחות, ועוד אחד יאמר: אני נותן את כל האדנים, וכך על ידי חמשה-ששה גבירים יכסו את הכל… אומר הקב"ה: התורה שייכת לכלל ישראל, המשכן שייך לכלל ישראל! דווקא "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו", לא על ידי כמה בודדים. התורה שייכת לכלל ישראל!
(מתוך שיעורי הרב אליהו דיסקין שליט"א, גיליון 'נחל אליהו')
מעניין לציין שבמדרש שמות רבה תרומה פרשה לג, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה על עסקי המשכן אמר לפניו רבש"ע יכולין הם ישראל לעשותו א"ל הקדוש ברוך הוא אפילו אחד מישראל יכול לעשותו שנא' (שמות כה) מאת כל איש אשר ידבנו לבו, והכתב סופר מסביר שמשה רבינו אמר האיך הם יכולים להביא ממון רב כל כך, וענה לו הקב"ה שכל אחד ואחד מישראל עשיר כ"כ שהוא יכול לתרום את כל המשכן לבדו.
ויוסבר ע"פ מה שמשה לא נטל מביזת מצרים שהרי התעסק בארונו של יוסף, ולכן לא היה יודע עד היכן מגיעה עשירות ישראל.