היה זה ביום שהתחלנו את לימודנו בישיבה קטנה. ישובים היינו בחדר השיעורים הגדול, נרגשים עד תנוכי אוזנינו, ממתינים בדריכות לכניסתו של המגיד שיעור לראשונה. כולם… פרט לאייזיק ויינברגר [שם בדוי]. אייזיק מצא לו אז את הזמן … לישון. הוא שכב על הספסל, ורק כאשר המגיד שיעור נכנס וכולם קמו ממקומותיהם, הואיל אייזיק לשנות תנוחה ולהצטרף לשיעור.
זו היתה מנת הפתיחה, ואלו שבעקבותיה לא היו טובות ממנה.
בימים הבאים מרבית תשומת הלב של הצוות בכלל ושל המשגיח בפרט, נתונה היתה לאייזיק מיודענו, שלא ויתר על שום הזדמנות להוכיח לצוות איזו טעות הם עשו כשהסכימו לקבלו לישיבה.
עברו מס' שבועות ובעינינו הפכו אייזיק והמשגיח לסוג של חברותא…
אייזיק מעולל תעלול יצירתי כלשהו שמפריע למהלך התקין בישיבה, והמשגיח חיש מהר מגיע לטפל בו, בטובות ובאיומים, לא היה רגע שקט…
המשגיח מצידו כלל לא היה קטלא קניא באגמא, נחישותו היתה מפורסמת כאחד העמודים שהישיבה עומדת בזכותם, וידענו שמשעמם לא הולך להיות פה…
כולנו היינו בסוג של עמדת המתנה דרוכה, לראות איך ולאן יתגלגל הסיפור הלוהט ויוצא דופן ששמו "אייזיק ויינברגר".
הרגע הזה הגיע מהר משציפינו.
במרחק של דקות הליכה מהישיבה, מצוי היה מוסד מפורסם לחינוך מיוחד.
בן משפחתו של המשגיח דנן, לומד היה באותו מוסד. ומכיון שאותו קרוב היה מקרה קל יחסית לשאר חוסי המוסד, וניחן היה בשכל חריף אשר בעטיו קשה היה לשכנע את אותו להסכים ללמוד במוסד, טיכסו ההורים עצה, וייצרו למען בנם סוג של תפקיד "מעין מנהלי" במוסד. יושב היה ליד שולחן מיוחד בכיתה, מארגן פעילויות שונות עם המחנכים, ממונה היה על מיון התלמידים להסעה המתאימה להם, ועוד כיוצא בזה, דברים שאיפשרו לו להרגיש שנזקקים לו במוסד, ולשתף פעולה עם המחנכים שם, וההסדר הזה נחל הצלחה רבתי לתועלת הצדדים כולם.
ויהי היום, ואותו קרוב פגש את את אחד הבחורים בשיעור שלנו, והוא מספר לו כממתיק סוד, כי המשגיח סר לביקור במוסד אשר אותו הוא "מנהל". המשגיח ערך סיור במקום, ובירר על האפשרות לשלב שם בחור מסויים בתפקיד ניהול נוסף… הקרוב "המנהל" אף הוסיף ולחש לאזנו של בן שיחו כי המשגיח אף פלט מבלי משים את שמו של הבחור המיועד לתפקיד: ויינברגר!
הבחור ששמע את החדשה המרעישה סיפר עליה "בסודי סודות" לחברו הטוב, ואף הוא בתורו עשה כן, ולא עברו שעות מספר עד שהחדשה המרעישה פשטה בישיבה כאש בשדה קוצים.
המשגיח מתכנן להעביר את אייזיק ויינברגר למוסד לחינוך מיוחד!
אייזיק, עם כל שובבותו ותעלוליו, היה זקוק לחינוך בהחלט, אבל ממש לא היה בהגדרה של חינוך מיוחד, ואף אחד לא העלה בדעתו לעשות כן. ההסבר היחיד שמישהו יכול היה לספק לסיפור, הוא שהמשגיח, שנקעה נפשו מתעלוליו של אייזיק, החליט באופן זה להשפילו בפני עם ועדה, כאשר עצם השמועה כי מדברים בו נכבדות כ"מועמד לחינוך מיוחד" ישבור את רוחו ויגרום לו להרגע מתעלוליו התכופים.
בהעדר הסבר אחר, התקבלה התזה הזו באזני בני הישיבה, מה גם שהמשגיח שהספקנו להכירו לא היה מסוג האנשים שאינם מסוגלים לתכנן מהלכים נועזים ויוצאי דופן… ופניו של אייזיק חפו.
הדבר היה לשיחת היום, בכל שיחה בחדר אוכל או בקאוע שטיבל עלה הענין, בני הישיבה דנו את המשגיח ברותחי רותחין.
עם כל הכבוד לסדר התקין, לבוא וליזום השפלה מסוג זה לבחור, מוסכם היה על כולנו שזהו מעשה שלא יעשה, בוודאי לא על ידי מחנך בישראל!
אייזיק מצידו קיבל החלטה סופית – הוא את המשגיח לא מכיר יותר.
כאשר המשגיח היה פונה אליו הוא פשוט לא ענה, וכשהמשגיח היה מוסר שיחה הוא היה יושב כשגבו מופנה אליו.
כמובן שגם יתר התלמידים התייחסו אל המשגיח בחשדנות ובעויינות. אם המשגיח מתנקם בבחור בצורה כזו, איך אפשר לקבל ממנו הדרכה בתורה ויראת שמים?
כך חלפו להם מס' שבועות, עד שיום אחד פקעה סבלנותו של המשגיח.
הוא אילץ את אייזיק להכנס אל חדרו, ודרש ממנו במפגיע לדעת מה זה ועל מה זה. עם כל הכבוד, העונשים שהוא קיבל בישיבה היו בהחלט צפויים ביחס להתנהגותו החריגה, והוא דורש לדעת מה גרם לאייזיק בפתאומיות כזו להחליט שהוא לא מכיר את המשגיח תרתי משמע.
במשך מספר דקות ניסה אייזיק להתחמק ומילא את פיו מים, אבל כשהמשגיח הבהיר לו כי ייאלץ לעזוב את הישיבה, נשבר אייזיק ופרץ בבכי סוער, תוך שהוא מטיח מילים קשות במשגיח:
וכי מצפה המשגיח שאמשיך כאילו דבר לא אירע, אחרי פעולה מתוחכמת ונבזית כזו שהמשגיח עולל לי? המשגיח התעקש שאינו יודע על מה אייזיק סח, ואייזיק נאלץ לספר הכל! על מה ששמעו בסודי סודות מקרובו של המשגיח, על השם ויינברגר שהוא פלט כאילו "בטעות".
האם יש מחילה על מעשה נוראי שכזה?
המשגיח עמד כהלום רעם…
הוא ביקש מאייזיק להשאר בחדרו, וביקש לקרוא ל3 בחורים שנקב בשמותם. שלושת הבחורים נכנסו לחדר כשארשת של מבוכה על פניהם. המשגיח ביקש מהם לשבת, ושאל אותם בפניו של אייזיק:
"האם מכירים אתם את עזריה ויינברגר?" הבחורים השפילו את עיניהם. שלושתם נמנו על חסידות אחת קטנה, זו שגם המשגיח נמנה עליה. אזכור השם הספציפי הזה לא גרם להם נחת. מדובר בבחור מוגבל בשכלו, ואין ילד הנמנה על חוגם שלא מכירו.
"ובכן", המשיך המשגיח, "הרבי שליט"א מסר לי שליחות, לבדוק אם ניתן לשלב את עזריה ויינברגר באותו מוסד.
"הוטל עלי להגיע לאותו מוסד, לתהות על קנקנו של קרובי שהצלחנו למנותו שם לכעין "מנהל" ולבדוק האם גם לעזריה יוכלו לתפור תפקיד כלשהו, כדי שיסכים לשהות באותו מוסד"…
הקשר היחיד בינו לבין אייזיק הוא … ששניהם שם משפחתם הוא ויינברגר!
האם עכשיו הכל מובן?
הבחורים הביטו במשגיח כלא מאמינים.
מספר שבועות הם מסתובבים ומתדיינים ביניהם על מעשהו של המשגיח, אינספור אמירות קיצוניות נפלטו מפיותיהם, ואף אחד כלל לא העלה על דעתו שכל העובדה נוצרה במוחו של בחור אחד, מבלי לנסות אפילו לברר את נכונות העובדות ולדון לכף זכות, כאשר האמת הזועקת באותיות קידוש לבנה ניתנת לבירור קצר תוך שניות ספורות.