מספר בעל המעשה: אני צייר במקצועי, עד לפני כמה שנים לא הייתי שומר תורה ומצוות, הייתי גר בארה״ב והייתי מצייר ציורים ולאחר מכן מוכרם בגלריות של אמנים. לאחרונה התחלתי להתקרב עד שחזרתי לגמרי בתשובה והחלטתי לעלות לארץ ישראל, ללמוד חצי יום ובחצי השני אמשיך לצייר.
וכך עשיתי, ציירתי שני ציורים מאד יפים ורציתי להעמידם למכירה, אבל לפני זה הייתי צריך למסגר את הציורים. נכנסתי לחנות שהם מתעסקים בזה, היו שם בעל ואשה, הראיתי להם את הציורים, וראיתי שאינם מבינים בזה, אבל בכל זאת אמרתי להם שמדובר בציורים מיוחדים ואני צריך מסגרות מיוחדות.
הוא הראה לי דוגמאות, והצבעתי על מסגרת מיוחדת. הוא אמר לי שאת זה אין לו בחנות, אלא רק בהזמנה מיוחדת, וזה יהיה מוכן בעוד שישה שבועות. השארתי שם את הציורים, והם שאלו אותי האם אני רוצה פתק, אמרתי להם שאין צורך, יש לי אמון בכם.
לאחר שישה שבועות חזרתי לחנות, והציורים עם המסגרות היו מוכנים בתוך קופסא. פתחתי את הקופסא, ואכן הציור עם המסגרת היה מושלם, אבל אני רואה שיש רק ציור אחד. אמרתי להם, מה עם הציור הנוסף? אמרו לי, זה מה שהבאת. אמרתי להם: אני בוודאות הבאתי שני ציורים. אמרו לי: יש לך קבלה? אמרתי לא, האמנתי לכם. אמרו לי, אין לך קבלה, אין לנו מה לעשות, לא זכור לנו כלום. אם יש ציור אחד, סימן שהבאת רק ציור אחד.
האמת שלא דברתי כל כך יפה, מאד התרגזתי ואמרתי להם – אני הבאתי לכם שני ציורים, אינני משלם לכם כלום, עד שתחזירו לי גם את הציור השני. והם בשלהם: לא הבאת ציור נוסף, וככה יצאתי מהחנות בכעס גדול, במחשבה שהם מנסים לגנוב אותי.
בדרך חזור כבר היו לי מחשבות. חזרתי בתשובה, ונתתי אמון באנשים שחשבתי אותם לשומרי תורה ומצוות, וזה מה שהם עשו לי. בלילה פתחתי ספר מוסר, ושם יצא לי בהשגחה פרטית על העניין של לדון לכף זכות. התחלתי לחשוב איך אפשר לדון אותם לכף זכות, אולי הם צריכים לחתן ילד, והם צריכים דחוף כסף, ולכן הם החליטו למכור את הציור כדי שיהיה להם כסף לחתנו. אמרתי לעצמי, אגש אליהם מחר, ואציע להם סכום כסף כעזרה, אבל שיחזירו לי את הציור הנוסף. אבל בסוף החלטתי שזה לא נקרא לדון לכף זכות, אלא לדון לכף חובה. הלכתי לישון, וכל הלילה התהפכתי איך אפשר לדון אנשים אלו לכף זכות.
למחרת ניגשתי שוב לחנות. בעלי החנות חשבו שבאתי עוד פעם לתקוף אותם. אמרתי להם, תביאו לי את הציור, אני רוצה שתפרקו את המסגרת. הם אמרו לי, זה לא יעזור לך כלום, גם אם נפרק את המסגרת תצטרך לשלם. אמרתי להם, אני אשלם על המסגרת, אני רק רוצה לפרק את המסגרת.
הם פירקו את המסגרת, לקחתי את הציור, משכתי אותו קצת, והנה התברר ששני הציורים נדבקו אחד לשני, ופשוט הם לא שמו לב ומסגרו את שני הציורים יחד.
(ווי העמודים, הובא בגיליון כף זכות בתוך קובץ גיליונות)