גיטין דף עט
כיצד הגיב מלמד דרדקי שחפץ 'נחת' על שולחנו?
וזרקו לה
שח לי איש נאמן מן העיר ניו יורק רבתי, הלא הוא רבי ישראל יעקב פולק הי"ו, מלמד דרדקי (כתה ד') רבות בשנים בבורו פארק, כמה עניינים בטיב החינוך.
בין הדברים סיפר על ילד אחד בכתתו, שבאמצע השיעור חמד לו לצון וזרק לחברו חפץ מסוים, אך להוותו ברגע האחרון החטיא את המטרה, והצעצוע זינק לעבר שולחנו של הרב עצמו… ואם לא די בעסק ביש זה, 'קפץ' לו אותו צעצוע לעבר ספל הקפה המלא של הרבי, שהיה מונח על השולחן בדיוק על יד 'דפי העבודה', שזה עתה הודפסו בשביל ילדי הכתה… כחץ מקשת נהפכה הכוס על הדפים, כולם נרטבו ונספגו מן הקפה שנשפך, ויצאו מכלל שימוש.
הילד ישב על מקומו המום ונסער, הוא החוויר והסמיק חליפות בראותו את אשר חולל כאן על שולחן הרבי… הכתה כולה נעצרה בהפתעה, ועיני כל הילדים נשואות היו אל הרבי, לבחון כיצד יגיב על מקרה חמור שכזה.
לאחר כמה רגעים של הפתעה ושל שקט מתוח, התעשת הילד וקם ממקומו בבושה גדולה. בפיק ברכים ניגש אל שולחנו של הרבי, הוא התנצל מעומק לב וביקש סליחה ומחילה.
להפתעתו ולהפתעת כל ילדי הכתה, הרבי נשאר שקט ושלו, ובמקום לכעוס ולהתרגז החל להרגיע את הילד ולנחמו: "לא קרה כלום", אמר, "הנה מנקה אני את השולחן כאן, ותכף ידפיסו שוב את דפי העבודה! יכול הנך לחזור למקומך, והכל על מקומו בא בשלום".
הסביר לי ר' ישראל יעקב טעמו ונימוקו שבהנהגה זו, כאשר ראה גודל צערו וחרטתו של הילד, שניגש ברעד ובמורא לבקש סליחה, במצב כזה לא היה צורך עוד להוסיף ולכעוס עליו. "ובלבי פנימה לימדתי עליו זכות, שסוף סוף ילד הוא ילד… ועושה לעיתים טעויות גם קשות יותר…".
חלפו כמה שנים מאותו מקרה, הילד גדל והתבגר, ומכתה ד' הגיע עד מהרה לגיל בר מצוה, הוא כבר עזב את החיידר וחגיגת בר המצוה שלו נערכה בעת לימודיו בישיבה קטנה. בימים שלפני חגיגת בר המצוה, כשעסקו בחלוקת ההזמנות, הגיע יום אחד במיוחד אל החיידר ונכנס בהפסקה לכתה ד'.
הרבי זכר אותו היטב ושמח לקראתו. לאחר ששאלו לשלומו ולחוק לימודיו, הגיש הנער בהתרגשות את ההזמנה המהודרת, תוך שהוא מוסיף, ש"על אף שלא נהוג כל כך להזמין לבר מצוה את כל המלמדים משנים קדמוניות… אבל מוכרח אני להודות שדמותו של הרבי הנערץ מלווה אותי כל השנים, ואיני יכול לשכוח את אותו מקרה קשה, כאשר בתוכי כבר התכוננתי לגרוע מכל… והנה הרבי לא כעס ולא התרגש על כלום! אדרבה, עוד פייסני והרגיע את רוחי. ההתנהגות הנאצלת הזו היא תמיד נר לרגלי, ולפיכך באתי במיוחד להזמין את הרבי לבר מצוה!"…
(מתוך 'טיב המעשיות' – שמיני)