במדור הנפלא 'צוף התורה', שיראה אור השבוע בגיליון 'לקראת שבת', הבאנו שני סיפורים מיוחדים אודות ענוותנותו המופלגת של מרן הגר"ג אדלשטיין זצ"ל, מאוצרותיו של הג"ר אליעזר יוטקובסקי שליט"א:
מעשה היה ביהודי בר אורין ובר אבהם שהתמנה לכהן כרב שכונה. כשהגיע לבית הכנסת בחליפה רגילה, באו אליו בני קהילתו החדשים ואמרו לו שאין זה יאה שהרב אינו לובש פראק כמנהג הרבנים. "לשם כך יקנו 'חלוקא דרבנן', כדי שיהיה הרב הדור בלבושו ואנחנו וטפינו נראה שהוא מורם מעם, חלק בסיסי בכבוד התורה", הם טענו.
לעומתם טען הרב שהיו לא מעט גדולי ישראל שלא נהגו ללבוש 'חלוקא דרבנן', כמו מרנא החפץ חיים, מרן החזון איש, רבי נחומק'ה מהורודנא, הגאון רבי משה סולובייצ'יק, מרן הסטייפלער ועוד גדולי תורה אחרים.
באו הצדדים לפני מרן ראש הישיבה הגר"ג אדלשטיין זצ"ל והציגו את טענותיהם. מרן הגר"ג לא ביטל את השאלה, ובענוותנותו הפנה את השואלים למרן הגראי"ל ולא הסתפק בהמלצה גרידא, אלא גם הרים טלפון לרבי דוד שפירא, נכד מרן זצ"ל, וביקש ממנו שיקבע להם תור בהקדם אצל הגראי"ל שיוכלו לבוא ולהציג את שאלתם.
הם אכן הגיעו לרבינו הגראי"ל ושאלו אותו, הצדק עם מי?
נענה הרב שטיינמן ואמר להם שהדבר תלוי בצורה הסתכלות: מי שלובש את הבגד בדרך של גאווה וכבוד, כמובן שמוטב יהיה שלא ילבשנו כלל אמר. אבל הדרך הנכונה היא להסתכל על זה כבגדי עבודה. רופא לובש חלוק לבן, מנתח לובש בגדים ירוקים, חשמלאי לובש סרבל כחול, עורך דין לובש חליפה מעונבת, שופט לובש גלימה, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, רב קהילה לובש פראק!
"כשלובשים את הפראק כ'בגדי עבודה', אין שום חשש של יוהרא", אמר מרן זצ"ל.
**
ומאחר והזכרנו את ענוותנותו המופלאה של מרן הגר"ג לא נוכל לחמוק מלספר את הסיפור הנפלא שמספרים שלפני כחמישים שנה הגיע בחור חדש לישיבת פוניבז' בראש חודש אלול. כמו בחורים בתחילת זמן הוא הביא עמו שתי מזוודות עמוסות אחת בבגדים וכל הנצרך, ואחת נוספת עם כלי מיטה וספרי לימוד.
השמש יקדה בעוז, פניו של הבחור היו אדומות כסלק, הוא הזיע כהוגן, והלך ותעה ברחובות בני ברק, משום שלא ידע כיצד מגיעים לישיבת פוניבז'.
זה המקום לעשות היכרות לדור הצעיר. תלמידי הישיבות בימינו חושבים ש'מזוודה' זה מין קופסה כזאת שנוסעת על גבי גלגלים, ובחור הישיבה צריך רק למשוך מעט בידית ולהתקדם בקצב הליכה נינוח.
ולא היא… כשאנחנו מדברים על מזוודות כוונתנו למזוודות גדולות ושטוחות, נטולות גלגלים, ובאותו הזמן אפילו רצועה לשאת אותן על הכתף עוד לא היתה. למזוודות היתה ידית, והבחור היה צריך להרים אותן ולהחזיק את היד בגובה מספיק שלא יתחככו ברצפה בלכתו ברחוב… המשקל כמובן היה בהתאם, וכך היה הבחור צריך להיסחב עד שהגיע לישיבה…
הוא שאל עוברים ושבים שהפנו אותו לכיוון הישיבה, וכשהגיע למרגלות גרם המדרגות האינסופי שמכיכר ברטנורא ועד הישיבה, הוא פגש יהודי נוסף, במקרה היה זה הגאון רבי גרשון אדלשטיין, אבל הבחור החדש לא הכירו עדיין כי מעולם לא דרכה כף רגלו בישיבה, ובעיתונים של אותם ימים לא פרסמו תמונות של רבנים…
שאל הבחור את מרן הגר"ג, כיצד מגיעים מכאן לישיבת פוניבז'? השיב מרן הגר"ג "כאן עולים במדרגות, אבל למה אתה צריך לסחוב לבד שתי מזוודות כבדות? תביא לי מזוודה אחת ואני אעזור לך…".
הוסיף הבחור לשאול לפי תומו: "מה, גם אתם לומדים בישיבת פוניבז'?", ומרן ראש הישיבה ענה לו בפשטות: "לא לא, אני לא לומד שם, אבל אני עובד שם, אז אני ממילא הולך לשם עכשיו".