סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: מעשה שהיה לפני כשנה, בבית כנסת שבאחת הערים המפורסמות, בו נהגו כבמקומות רבים אחרים להעמיד איש מיוחד הבקי בתורת הנגינה והחזנות לגשת אל הבימה ביום 'שמחת תורה', לקרוא ל'חתן תורה' ו'חתן בראשית' לעלות לתורה בנוסח המובא במחזורים 'מרשות וכו", בנעימה וזמרה בקול נעים ומתוק.
אף באותו בית כנסת יש יהודי אשר לו חזקה מזה כשלושים שנה להכריז על העליות החשובות הללו. והנה בעיצומו של חול המועד סוכות ניגש אליו הגבאי והודיעו, שבאסיפה הוחלט שבשנה זו אין בידו רשות להכריז אלא רק את החתן תורה, ואילו את החזנות בהכרזת חתן בראשית יעניקו לאיש אחר שימלא מקומו…
הלה, שזה לו כשלושים שנה 'חזקה', לא ידע את נפשו מרוב צער ותדהמה. וכי מה פשעו ומה חטאתו שנגזל ממנו 'מרשות' אחד… בלילות נטרפה שנתו עליו, ובימים לא מצא מנוח לנפשו.
ויהי בעצם היום הזה, וכבר הגיע זמן ה'מקרא', הכריז מיודענו את חתן התורה, ובבוא עתו של חתן בראשית פינה מקומו לממלא המקום. הלה, שזו לו פעם ראשונה במקצוע זה, טעה רבות בניגונים המקובלים, ומיודענו 'בעל הנסיון' תיקן אותו שוב ושוב… עד שהגיע לומר 'עמוד עמוד עמוד' – והנה הוא שומע שמכריזים: 'עמוד רבי…' ונוקטים בשמו…
אז הבין כי בניו וחתניו קנו עבורו את עליית חתן בראשית תמורת 'טבין ותקילין', ושמרו זאת בסוד למען יבוא עליו הדבר ב'הפתעה'. עתה השכיל להבין, כי כל בכיותיו, צערו ונדודי השינה אך לריק ולהבל היו, ושחק על עצמו… כי רק לטובתו היה הדבר, שהרי אי אפשר לאדם להכריז על עצמו 'עמוד עמוד עמוד רבי…' והוכרחו להעמיד אחר שיקרא ויכריז את שמו ויעלהו לגדולה.
אף לדידן, הבה נשכיל שלא לבכות ולהצטער על מחסור בדבר פלוני, על בזיונות העוברים עלינו, כי בזה גופא מכינים עבורנו טובה וברכה ורחמים וחיים ושלום.
(באר הפרשה וארא תש"פ)