כי אני ה' רופאך
מעשה שהיה אצל הנצי"ב – רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוז'ין. ארע והוא לא חש בטוב, ובני הבית הבחינו בזה וביקשו לקרוא לרופא. בתחילה סירב הנצי"ב לכך, אולם מכיוון שעברו ימים ספורים ומצבו לא השתפר, ובני הבית התחננו שרופא יראה אותו, הוא הסכים לכך.
הרופא הגיע, בדק וכתב מרשם לתרופה. הנצי"ב ביקש שייתנו לו לראות את המרשם, קרא בו, ולעיני בני הבית קרע אותו לגזרים. בני הבית נדהמו והביעו את תמיהתם ואכזבתם. הרי כבר הזמינו רופא וכבר שילמו לו, אז למה לא לקחת את הטיפול שהוא קבע?
ענה להם הנצי"ב – ביקשתי לראות את המרשם כדי לדעת מהו האיבר החולה, כדי שאדייק יותר בקריאת שמע ואכוון לרפא את האיבר הזה. הרי בטור (או"ח סא) כותב הבית יוסף בשם מדרש הנעלם (זוהר רות צה.): אמר רבי נהוראי אמר רבי נחמיה בקריאת שמע יש רמ"ח תיבות כמניין איבריו של אדם, והקורא קריאת שמע כתיקונה, כל אבר ואבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בו. ועוד כתוב שם: כל האומר קריאת שמע כדרישת חז"ל בידוע שאינו ניזוק כל אותו היום.
הנצי"ב הוסיף וסיפר להם מעשה שהיה עד לו בילדותו. הוא שמע אברך בן ארבעים ניגש לרב בית הכנסת ומתלונן בפניו שהוא סובל ממיחושים חמורים בגב ובצדי הגוף. "הבה נדבר שוב אחרי מעריב" – ענה הרב – "ואכוון לבקש עצה בשבילך, במילים 'ותקננו בעצה טובה מלפניך'".
כאשר נעמדו הציבור לתפילת שמונה עשרה, השתהה הרב מעט, התבונן כיצד בן שיחו כורע בברכת אבות, וראה שהוא מתכופף קלות במנודת ראש כאומר שלום לרעהו. אחרי התפילה שאלו הרב: האם תמיד הנך כורע באופן כזה?
ענה האברך: כן. כך הורגלתי עוד מילדות.
פתח הרב גמרא במסכת ברכות דף כח עמוד ב', ולמד עם האברך: "אמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה". כורע כאחת ומתרומם בנחת ובהכנעה לכבוד המלך ב"ה, כדי שלא ייראה שהכריעה עליו כמשאוי וממהר לעשותה. בשולחן ערוך (או"ח סימן קי"ג) כתוב שהכול חייבים לקיים הלכה זו מלבד שניים, זקן או חולה, שלהם מותר להסתפק בהרכנת הראש.
האם אתה זקן? – שאל הרב את האברך.
חלילה וחס – נבהל האברך – אני רק בן ארבעים.
ענה הרב: אם אינך שייך לקבוצה הראשונה של האנשים שדי להם בכפיפת הראש, הנך משתייך לקבוצה השנייה, ואתה חולה.
והמשיך: מכיוון שסיפרת לי שתמיד עשית כך, גם כשעדיין היית בריא, אסביר לך מה ארע כאן. ארבע פעמים בכל תפילה אתה נוהג לפי דין שמתאים לחולה. מהבר מצווה שלך כבר הגעת למאה חמישים אלף כריעות של חולה. וזה גרם שלבסוף נהיית אכן חולה, אולם אם תקבל על עצמך מהיום לכרוע כראוי לפי ההלכה, תזכה שהשי"ת ירפא אותך רפואה שלמה בקרוב.
האברך קיבל על עצמו לכרוע כהלכה, ואכן התרפא לגמרי מחוליו. לא רק זה, אלא שזכה להאריך ימים עד גיל 90, וביום האחרון לחייו, עוד זכה להתפלל ולכרוע כראוי כאדם צעיר ובריא.
(גיליון 'השגחה פרטית')