…"אתה שואל איך התרגלתי לְדַבֵּר? אספר לך סיפור יפה", אמר פעם רבי שלום שבדרון לנכדו. "אחרי החתונה אמרתי שיעור בבית הכנסת ליד שערי חסד, שיעור בגמרא. היו שם שלושה משתתפים, אחד חלם, אחד ישן והשלישי קצת שמע וקצת לא, חצי חצי. כך יום אחרי יום. תתאר לך איך נראה כזה שיעור קטן ועם כמה חשק הוא נאמר, אבל הלכתי לילה לילה כמה שבועות.
"ויהי היום והיהודי השלישי שהקשיב קצת החל להחסיר. עברו כמה ימים והוא לא מגיע. התחלתי לברר ונודע לי שהוא שוכב עם שבר ברגלו וחייב לשכב כך מספר חודשים. מיד החלטתי בצדק להפסיק את אמירת השיעור, לא היה לי בשביל מה ומי להמשיך.
"עברו עוד כמה ימים וחשבתי לעצמי: הרי צריך לבקר אותו, ישבנו ביחד כמה שבועות ארוכים והוא חולה, צריך להיות בן אדם ולבקר אותו. נכנסתי לבקרו, היהודי הישיש קיבל אותי בסבר פנים יפות וישבתי לידו בכבוד. לפתע פנה אלי: 'שמעתי שהפסקת את אמירת השיעור, למה?'. עניתי לו את האמת.
"הגיב היהודי בפתאומיות: 'נאר איינער, וכי אני צריך את השיעורים שלך? האם אתה חושב שללא השיעור שלך אין לנו כלום? אבל אתה, ר' שלום, לך זה יכול להביא תועלת גדולה. כי אצלנו, בכזה מצב של שיעור, אתה יכול להתרגל איך למסור שיעור ולהסביר לפני ציבור, לאט לאט אתה תשתבח עוד ועוד. אצלנו אין לך מה לפחד ומה להפסיד, רק תועלת אישית תצמח לך מזה'".
ובהקשר לימי החנוכה הממשמשים ובאים:
פעמים אחדות שהה רבי שלום בימי החנוכה בחוץ לארץ, לכן החליט לשאת עמו באמתחתו את בית המנורה של חנוכייתו במזוודה משערי חסד לגולה. הוא ידע שבחו"ל נוהגים רבים להדליק את הנרות בתוך הבית, לכן לא לקח על עצמו סיכון שמא לא ימצא בית מנורה בחו"ל. בחוץ לארץ לא מצוי מי שמדליק נרות חנוכה בחוץ בפתח החצר, אך ר' שלום סובר שגם באנגליה הוא צריך להדליק בחוץ… הוא קנה שרשרת כדי לקשור את בית המנורה לבל תיגנב, העמידה על כסא בפתח הבית, קשר בשרשרת והדליק.
"אבי זצ"ל", מספר אחד מבני לונדון, "היה לוקח אותנו בקביעות כדי לראותם, להביט בנרות חנוכה הנדירים כל כך ברחובה של לונדון הבירה, ולהסתכל מקרוב על דקדוק הלכה".
(ע"פ קול חוצב)