רבי משה וולפסון שליט"א רב קהילת אמונת ישראל בבורו פארק התקין אצלו בבית המדרש מנהג טוב ויפה בענין אמירת סדר קרבנות, שכולם יאמרוהו יחד בציבור כמו שאר חלקי התפילה. זמן קצר אחר כך הוצרך רבי משה שליט"א לעבור ניתוח לב, כמובן שנוצר מתח רב קודם ביצוע הניתוח המורכב, אך עם כל זאת הוא התחזק בבטחון בהשי"ת שלא יאונה לו כל רע.
והנה באמצע הניתוח בעת ששהה תחת הרדמה מליאה הנה הוא רואה בחלומו איש זקן האומר לו כי נשלח מבית דין של מעלה לבשר לו שהניתוח יעבור בשלום ותהיה לו רפואה שלימה, וכל זה בזכות ההנהגה שהוא הנהיג בבית מדרשו בענין אמירת סדר קרבנות בציבור, אשר הוא דבר גדול ונשגב עד למאוד! רבי משה כיום חי עמנו עד מאה ועשרים והוא בן תשעים ושמונה בלי עין הרע.
סיפר המחנך רבי יחיאל יעקובזון שליט"א בהרצאותיו: שעת בוקר מוקדמת בשכונת בית וגן בירושלים, בשעה שמשכימי קום החלו באים בשעריו של בית הכנסת אמשינוב שבשכונה, ביניהם, כמנצח על המלאכה, סובב הולך רבי מאיר'ל מאמשינוב, מוודא כי המניינים יוצאים לדרך כראוי.
הרב יעקובזון מספר, כי באחד הימים, כשהיה ילד צעיר, קרא לו הרבי וביקש לשמעו מברך את ברכות השחר, ולענות אמן אחריהן. הילד נענה ברצון, וכשסיים את ברכות השחר, רצה להתחיל להתפלל. אלא שאז, קרא לו הרבי לחדר צדדי, בוא, אגלה לך סוד מהשמים. הילד נרגש, הן לא בכל יום קורא הרבי לילד ומבקש לשוחח עמו, לספר לו סוד שמימי.
וכך סיפר הרבי: הבה ואספר לך, את המתרחש ממש מעלינו, כשילד נכנס לבית הכנסת ומתחיל להתפלל. 'בזמן בית המקדש, כשהיו הכהנים מקריבים את הקרבנות, היתה שמחה גדולה בשמים שאי אפשר לתארה במילים. המלאכים היו מביטים בעבודת הקרבנות, התרגשו ממש וחיכו שיגיעו כבר הקרבנות האהובים של בני ישראל, שמעוררים כה הרבה שמחה בשמים, ומאפשרים להשפיע רוב שפע וברכה בעולם'.
ואז בקול שקט הוסיף ואמר: אבל אתה יודע, בית המקדש נחרב, אין לנו כבר את האפשרות להקריב קרבנות. איבדנו את היכולת להקריב את קרבן התמיד מדי בוקר. הרבי פרץ בבכי: 'אוי, בית המקדש נחרב, ואין לנו כבר קרבנות. אבל אז, שב הרבי ואמר, השם נתן לנו את התפילות, בראשן פרשת הקרבנות. ובכל בוקר עומדים המלאכים, ממתינים ומצפים שילד יהודי יתחיל להתפלל, ייגש לומר את פרשת הקרבנות. המלאכים נרגשים, שמחים על כל מילה שהילד היהודי מוציא מפיו, בכל מילה שאנו אומרים המלאכים מרגישים כאילו הקרבנו את הקרבנות!
ואז הנמיך הרבי את קולו, והוסיף: נו, תתאר לעצמך מה גודל האכזבה בשמים, כאשר המלאכים שהמתינו וציפו, חיכו וייחלו, מצטערים לגלות שיהודי לא אמר את סדר הקרבנות. הן הם כל כך ציפו לשמוע את פרשת הקרבנות, כמה גדול צערם, כמה נוקב כאבם, הרבי סיים.
ומעיד הרב יעקובזון: 'מאז ועד היום, עברו שנים רבות, אך דברי הרבי נותרו חרוטים וחקוקים בלבי, עד שאינני מסוגל לחשוב לדלג על אמירת הקרבנות, הרבי צייר את אמירתן בשפה כה ציורית ואהובה, הבנתי כמה אני משמח בשמים והרגשתי מה אני יכול לפעול באמירת הקרבנות, ואיננו מסוגל לוותר!'
חול המועד סוכות תרצ"א, בביתו של החפץ חיים בראדין. כחמישה עשר איש התכנסו בבית המדרש המאולתר שבסלון הבית, ובשעה היעודה החלו בתפילה על הסדר. כשעמדו בעיצומה של אמירת הקרבנות החל רחש בקהל, ולפתע נפתחה הדלת, ובפתח עמד ה'חפץ חיים' עטוף בטלית ותפילין כמנהג בני חו"ל בחולו של מועד. להפתעת הכל לא עשה את דרכו למקומו בכותל המזרח, אלא פנה אל הבימה.
החפץ חיים דפק על הבימה ואמר: מורי ורבותי! 'היות שנכנסתי עכשיו, אני מבקש שלא תחשדו אותי שדילגתי על אמירת הקרבנות. כבר השכמתי בשעת בוקר מוקדמת ואמרתי את פרשת הקרבנות, ולפיכך אצטרף לתפילתכם רק בעוד מספר דקות!' ה'חפץ חיים' סיים את דבריו, ופנה למקומו בכותל המזרח. וכל העם שמעו וייראו. כתב רבי שמואל הומינר: העיד ה'חפץ חיים', אם יהודי אחד ולו יהודי אחד, התחזק באמירת הקרבנות יהא זה שכרי מכל עמלי וטרחתי לכתוב את ספריי.
היה זה בשנת תשמ"ו. מודעות ענק קידמו את פני העוברים ושבים ברחובות ירושלים, מודעות גדולות בכל הצורות והגוונים. 'כל הרוצה לזכות ב-50,000 ש"ח, נא ישלח מקורות ומראי מקומות להיתר הלכתי המוותר על אמירת סדר הקרבנות מדי יום. את המקורות נא לשלוח לת"ד 5152 ירושלים'. כדי שלא יישארו ספיקות נכתב שוב בקיצור: 'השולח מראי מקומות להיתר הנ"ל, יזכה ב-50,000 ש"ח'.
מי שעמד מאחורי המודעות, כאן הזמן לגלות, הוא רבי נפתלי גרינבוים מירושלים שסיפר לנו את הסוד מאחורי הפרסום. הרב גרינבוים חפץ להחדיר בתודעת הציבור עד כמה חשוב לומר את סדר הקרבנות בלי לוותר או לדלג מסדר התפילה, ומצא לעצמו דרך נאה לעשות זאת. מדי יום היה עוקב אחרי התגובות. בין המכתבים, היה גם מכתב מקורי במיוחד. בראשו כתוב כך:
'בזכות המודעות שפרסמתם, כבר זמן רב שאני מקפיד על אמירת הקרבנות מדי יום, מקדים לבוא לפני הזמן, משתדל במסירות שלא לוותר על אמירת הקרבנות כל יום! אם תשאל למה – הבה ואספר לך. וכאן, מתאר הכותב השתלשלות עניינים מרתקת במיוחד: 'אני מצוי במצוקה כלכלית', כתב הלה, 'וחשבתי כי הנה נמצאה הדרך, להרוויח 50,000 ₪ בלי מאמץ. מכיוון שאינני גאון גדול, החלטתי לפנות למישהו שהוא דווקא כן גאון גדול ומפורסם, ופניתי אל הרב אלישיב. נכנסתי אליו וסיפרתי לו כי אני מצוי במצוקה כלכלית, ומצאתי לי הזדמנות נאה לפתור חלק מבעיותיי הכלכליות. 'הן הרב גאון גדול', אמרתי לרב אלישיב, 'אולי יעשה עמי חסד ויגלה לי כמה מקורות נאים לדלג על אמירת הקרבנות. יש לי את הדרך להרוויח מהמידע הזה 50,000 ₪. הרב אלישיב הביט בי מופתע', והשיב מיד: 'האמן לי, אין מקור לכך, זה חלק בלתי נפרד מסדר התפילה, בוודאי שאין מקום לדלג עליו'.
אל האדמו"ר מבאיאן שליט"א נכנס בחור צעיר, והחל משיח את אשר על לבו. לאחר שיחה קצרה, שאלו הרבי: 'האם אתה אומר את פרשת הקרבנות מדי בוקר?' 'כן', השיב הנער, 'אלא שלא תמיד אני מספיק לאומרו לפני התפילה, לא פעם אני מתפלל תחילה ורק אחר כך, בשעת פנאי, אני משלים את אמירת הקרבנות'.
חייך הרבי ושאל, כביכול שלא מן הענין: 'מה הטלפון בביתך?' מופתע מעצם השאלה, השיב הבחור בפשטות: '682541'. ניגש הרבי למכשיר הטלפון וחייג. 'המספר אליו הגעתם איננו מחובר' – אומר לו הרבי, 'האם אתה בטוח שזה המספר הנכון?' 'כן, אני בטוח', השיב הבחור, '682541'. חזר הרבי וחייג, אך שוב קיבל צליל צורמני מעבר לשפופרת. 'אינני מבין', אמר הרבי בחיוך, 'הן אני מחייג את המספר שאמרת, מדוע אינני מגיע ליעד?' שוב חייג הרבי, תוך שהוא אומר את הספרות בקול בזו אחר זו: '145286', ושוב נשמע צליל צורמני, והרבי הביט בתמיהה בבחור העומד מולו. אך הנער הבין עתה את התקלה, ואמר בפשטות: 'סליחה', השיב הנער, 'אך הרבי חייג את המספר הפוך, מהסוף להתחלה. ככה זה לא עובד'…
השיב לו הרבי בחיוך: 'אה, דברי טעם אתה אומר, זה לא עובד הפוך, יש לחייג את המספרים בסדרם הנכון כדי להגיע ליעד המבוקש. ואת התפילה כן אפשר להתפלל מהסוף להתחלה? גם התפילה כדי שהיא תפעל את פעולתה כראוי יש להתפלל בסדר הנכון, קרבנות ואחר כך התפילה.
(לבית התורני)
הסיפור עם המספר טלפון
אי אפשר להגדיר את זה בהרבה מילים אבל במילה אחת חזק!!!
בברכה