הרב ישראל ליוש
"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ"…
נחלקו בגמרא מתי יתרו הגיע לעם ישראל, לפני מתן תורה או אחר מתן תורה. לפי השיטות שיתרו הגיע אחר מתן תורה, עולה כי בני משה לא השתתפו במעמד הר סיני…!
הלא פלא הוא! היתכן שמשה רבינו היודע את גודל המעמד ואת עוצמת חשיבותו, לא יביא לשם את בניו? מדוע הוא לא שלח לקרוא להם, להשתתף במעמד כה היסטורי ומכונן ביסודות האומה הישראלית?
את השאלה הזו רגיל אני לשמוע מהגאון רבי שמואל חיים דומב שליט"א, מידי שנה בהתקרב פרשת יתרו, ותמיד היה מצמיד לשאלה גם פליאה: הכיצד יתכן שאין מי מהמפרשים ששואל זאת? עד ששנה אחת אורו עיניו, כי מצא את אשר חיפש: "תוס' רבינו אלחנן על עבודה זרה מקשה א"ז…", קרא בהתרגשות ובאהבת התורה היוקדת בו, כמי שמצא שלל רב…
הרב דומב יישב, שיש לומר שמשה רבינו ידע שמי שלא עבר את קושי השעבוד במצרים, אינו יכול לקבל את התורה, מי שלא חווה את ניסי מצרים, ולא עבר את כור ההיתוך הזה, חסרים לו התנאים הבסיסיים לקבלת התורה, [אמנם גם שבט לוי לא עבדו במצרים, אך הם ראו את השעבוד והשתתפו בליבם עם אחיהם הסובלים, וראו אף את כל ניסי מצרים].
אי אפשר לזכות בתורה בזכות קשרי משפחה עם מוסר התורה. שעבוד מצרים וחווית הניסים, לא אירעו במקרה לפני מתן תורה, הם היו תהליך מתבקש ומוכרח לפני קבלת התורה, וכיון שבני משה לא חוו את כל זאת, לכן לא קרא להם אביהם, ולא ניצל את קשריו וקרבתו למעמד הר סיני, כדי לדאוג שהם יהיו שם ויעקפו את התנאים המקדימים.
למדנו מזאת, שהתורה אינה עוברת בירושה, ואף שתורה מחזרת על אכסניה שלה, מ"מ אינה ירושה לך מאבותיך, כי היא רק 'מחזרת', אבל צריך לבוא וליטול אותה, ואף בני משה שהיו מקורבים ביותר למסירת התורה, היו צריכים להתייגע ולעבור את התהליך שעברו כל ישראל, כדי לזכות לקבלת התורה.
מסופר שלאמו של הגאון רבי אליהו קלצקין זצ"ל, היתה 'מגילת יוחסין' עתיקה ביותר. יום אחד שרפה את המגילה באש, ולתמיהת הסובבים הסבירה: "נודע לי שבניי מעיינים בה… אני חוששת שהם יסמכו על מאמר חז"ל: 'תורה מחזרת על אכסניה שלה', ולכן הם פחות יתייגעו בלימודה, מוטב לי שלא יידעו על הייחוס שלהם, ולא ירגישו עצמם פטורים מלימוד התורה"… ואכן זכתה אשה זו שכל שבעת בניה נעשו לגדולי תורה.
***
באחת משיחותיי בישיבת 'אחינו' לצעירים במודיעין עילית, בראשות ידידי הרה"ג רבי מיכאל ברלין שליט"א, הצגתי לתלמידים שאלה זו: "איך משה רבינו לא קרא לבניו למעמד הר סיני?". קם אחד הבחורים והציע תירוץ מרגש… הוא מרגש, בעיקר כי הוא נאמר מפיו של נער צעיר שלא מכבר הגיע אל הישיבה, והתירוץ הזה שהגה מליבו של נער תמים, פורט ברגישות על מיתרי האכפתיות והחשיבה על הזולת…
ועתה לתירוץ: לו משה רבינו היה קורא לבניו, הרי היה קורא רק להם ולא לחותנו יתרו, שהרי הוא עדיין גוי, ואין לו מה לעשות במעמד הר סיני המיועד רק לעם ישראל מקבלי התורה. אם כן, יתכן שיתרו היה נפגע מהעובדה שהוא איננו מוזמן למעמד כה נשגב. על כן החליט משה רבינו לוותר על השתתפותם של בניו במעמד כה חשוב, והעיקר לא לפגוע בזולת. אין ערך לקבלת תורה, כאשר היא נעשית תוך כדי פגיעה וחוסר רגישות של האחר, אפילו אם הוא גוי, ובאמת אינו ראוי ומתאים להשתתף במעמד הזה…
***
'גדלות בתורה' קשורה בקשר בל ינותק עם 'רגישות לזולת'!
שעות של עמל ויגיעה עברו על הגאון רבי שמחה זיסל ברוידא זצ"ל והחברותא, בסוגית הגמרא בריש פרק 'כל גגות'. הם ליבנו את דברי המרדכי שם עם דברי התוס', והתקשו בקושיה חמורה שאיימה להמיט את כל היסודות שיסדו בסוגיא. השעה החלה להתאחר, והם עדיין לא מוצאים את ידם ואת רגלם בהבנת הסוגיא.
בחצות הלילה הם החליטו להיפרד, כאשר הקושיא נותרה בחלל החדר, והתנחמו בכך שמחר ימשיכו לעיין וליישב את הסוגיא…
מספר החברותא: "הלכתי לביתי ושכבתי לישון, והנה בשעה אחת וחצי בלילה, הטלפון מצלצל בביתי. התפלאתי מאוד, מי מעז להתקשר בשעת לילה כה מאוחרת…? כשהרמתי השפופרת שמעתי את קולו של ראש הישיבה רבי שמחה זיסל: 'איך האב א'מהלך…' – [יש לי מהלך בסוגיא], 'מה המהלך?', שאלתי. 'זה לא הזמן כרגע לומר את כל המהלך באמצע הלילה' – ענה לי ראש הישיבה – 'רק רציתי להרגיע אותך שיש מהלך ותוכל לישון יותר רגוע, מחר כשנלמד אציע בפניך את המהלך'"…
החברותא מבהיר: "באותה תקופה לא היו מכשירי טלפון בבתי שכונת גבעת מרדכי. ראש הישיבה הטריח את עצמו לחזור מביתו למשרד הישיבה, דרך לא קצרה וקלה, רק כדי להרגיע אותי שיש פשט בסוגיא! הוא אפילו לא רצה לומר לי מה הפשט, כל הטרחה היתה רק כדי להרגיע אותי!"…
הנה לנו דוגמא חיה של לימוד תורה עם רגישות לזולת.