אני עובד כמנהל בחנות רהיטים, וברצוני לספר על התרחשות שהייתה אצלנו בחנות.
יום אחד בעודי עסוק בשירות לקוחות, נכנסו כמה גויות בלבוש בלתי הולם. כמתחייב מתוקף עבודתי נתתי להן שירות, אבל עיניי פנו כל הזמן לצד אחר. ידעתי שהן מבחינות בכך, אך המשכתי בשלי. שירות מלא ואפילו אדיב, אך בלי שעיניי הסתכלו עליהן אפילו לא בטעות. לא חששתי שמא ייפגעו, משום שהופעתן היתה בלתי הולמת באופן קיצוני גם ביחס לכללי "הצניעות" הנהוגים אצלם.
למחרת ניגש אלי בעה"ב ובפנים מוטרדות שואל אותי אם אני יודע מה קרה, "כי נודע לו שהוא קיבל אתמול כמה ציונים גרועים במדד שביעות הרצון של העסק". מדובר ב'מדד שביעות רצון' שעל גבי רשת האינטרנט, שם כל אחד יכול לחוות דעתו על מהות העסק ואיכות השירות שלו וכדו'. ובהיותו בעל רשת גדולה של חנויות, יש למדד הזה משמעות גדולה, ולכן חשוב לו לדעת האם ידוע לי משהו שלא ידוע לו בקשר ליום האתמול.
קישרתי מיד אחד לאחד, ואמרתי לו שהסברא נותנת שאלו אותן לקוחות שביקרו בחנות, וכפי הנראה נפגעו מאופן התייחסותי אליהן, וכך החליטו לנקום. 'אם אכן מדובר במעשה נקמה', חשבתי לעצמי, 'הרי שהם בהחלט הצליחו לא רע'. דבר כזה יכול לעולל נזק לכל הרשת, ולכן גם קצת חששתי מהתגובה של בעה"ב.
אך להפתעתי, הוא פונה אלי ואומר לי בזו הלשון: "לך ותדפיס את כל אותם 'ציונים שליליים', הקף אותם במסגרת ותלה אותם אצלך בסוכה… אין לך 'נוי סוכה' יפה מהם", הוא הפטיר לעברי…
הייתי נרגש מתגובתו, לא כל כך מהעובדה שהוא לא גער בי ועוד הביע את תמיכתו במעשה; אלא מכך שהוא ראה את זה בצורה כזו. הגישה היהודית שלו והגאווה דקדושה שלו, הייתה בעיניי נוי סוכה כשלעצמו.
ואכן עשיתי כדבריו. תליתי העתק מהנ"ל אצלי בסוכה למען יראו כולם במה אנו מתגאים, כשאני מוסיף לספר לכולם את ההסבר שמאחורי נוי הסוכה הייחודי – את עצם הסיפור, ועוד יותר מכך את העובדה שבעה"ב, שהדבר בא לכאורה על חשבון העסק שלו, ראה בכך נוי סוכה. זה היה הנוי שבנוי!
(גיליון מאמר התחזקות – אוצר של הלכה וחיזוק בעבודת שמירת העיניים, מפי בעל המעשה)