שני אוהלים, לא גדולים במיוחד, מעסיקים בשבועות האחרונים שתי מדינות, גם הן לא גדולות במיוחד: ישראל ושכנתה מצפון, ארץ הארזים – לבנון.
מדובר באוהלים שבנו אנשי חיזבאללה, ארגון הטרור של רב המרצחים חסן נסראללה ימ"ש. הם לא עושים כלום עם האוהלים הללו, רק מסתובבים שם אנשי הארגון, אפילו בלי נשק.
מה כל כך מיוחד באוהלים האלו? כלום. הם פשוט מוקמו במקום בעייתי – בשטח שעל המפה שייך למדינת ישראל, אבל בפועל הוא מעבר לגדר הגבול, מצדה הלבנוני, וזאת מהסיבה שלמדינת ישראל לא שווה ולא כדאי להעביר את גו הגבול בצורה מתפתלת. גדר ישרה ואחידה לאורך הגבול, מספקת הגנה טובה יותר, וקל יותר לתצפת עליה ולמנוע חדירות של גורמים עוינים חלילה.
זה דבר מדהים, שקיים לא רק בישראל אלא במדינות רבות בעולם. השטח הזה הוא בלתי שימושי בעליל. אי אפשר לעשות אתו כלום! הוא מעבר לגבול, אבל בכל זאת, הוא שטח ישראלי ריבוני לכל דבר ועניין, והחדירה של חיזבאללה אליו, מהווה הפרה של הריבונות הישראלית. בז'רגון המדיני זה נקרא 'קזוס בלי', כלומר, זאת עילה מוצדקת לפתוח במלחמה.
אבל כמובן שישראל לא ממהרת לפתוח במלחמה בגלל שני אוהלים. כמו שאמרנו, השטח הזה לא באמת מעניין מישהו כשלעצמו, זה בעיקר העניין ההצהרתי. החוצפה ועזות המצח של ארגון הטרור הלבנוני להשתלט על שטח ישראלי.
ואז מה קורה? הארגון מתחיל לשלוח אזרחים 'רועי צאן' כביכול שמסתובבים סמוך מאוד לגדר הגבול, מטרידים את כוחות הביטחון שכל הזמן צריכים לשמור על ערנות גבוהה במיוחד, במטרה למנוע חדירה של גורמים עוינים חלילה.
מאחר וגם הפרובוקציות האלו נשארו ללא תגובה, לאף אחד אין שום ספק שיבואו פרובוקציות נוספות בהמשך.
איך אומרים מומחים צבאיים: נסראללה מחפש עימות. זה כבר ברור, העובדה שהוא מביא עוד פרובוקציה ועוד אחת, מלמדת שהוא לא באמת מנסה להשתלט על השטח ולא מעניין אותו רמת הכוננות של הכוחות שמעבר לגבול, הוא מנסה לגרור את המדינה השכנה לעימות. למה? קשה לדעת, אולי כי הוא מרגיש שהוא מזדקן והוא רוצה להספיק עוד מלחמה אחת לפני שימות, מה שיצרוב אותו כגיבור גדול יותר בתרבות של בני עמו תאבי הדם והרצח.
אולי הוא קיבל פקודה מאיראן שמעוניינת בהעברת הגזרה ואולי יש לו סיבות אחרות.
זה פשוט לא משנה.
הרעיון הוא שאם נסראללה היה רוצה רק להציב שני אוהלים בשטח הספציפי הזה, אולי היה מקום לחשוב על התעלמות, ולא להיכנס למלחמה מדממת על כמה מטרים בודדים של אדמה. אבל הוא הרי רוצה הרבה יותר מזה, ואם לא יגיבו לו על שני האוהלים הוא יגביר את ההתגרות שלו. לכן אסור לוותר לו כבר מהשלב הראשון, ככל שהצד שכנגד יברח מהעימות, כך הצד החפץ במלחמה ירדוף אחריו ויגדיל את עוצמת הפרובוקציות.
משום מה הסיפור הזה מזכיר לי את מאמר חז"ל הידוע: "כך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך עבוד עבודת כוכבים" (נדה י"ג ע"ב).
אנחנו צריכים לזכור את זה כבר מהשלב הראשון. היצר הרע לא מסתפק בלשון הרע קטן, או בעצלות קטנה של מי שקם מאוחר לתפילה. כשהוא אומר לך שהוא רוצה שתישן רק עוד חמש דקות, הוא לא מתכוון לחמש דקות. הוא מתכוון לעבודה זרה!
נכון, אם תוותר לו על החמש דקות הללו, זה עוד לא אומר שאתה עובד עבודה זרה. אבל היצר הרע ימשיך לנסות, הוא ירצה חמש דקות נוספות, לאחר מכן ידרוש עשר דקות, וחצי שעה. ואז הוא יבקש גם לשון הרע ורכילות, שקר כעס, ליצנות, חוסר זהירות בדיני ממונות, חוסר הקפדה על הלכות שבת החמורות, ועוד ועוד, עד שהוא יגיע לעיקר העיקרים, עבודה זרה.
כמובן שבזמנינו אנשים מן היישוב לא משתחווים לפסל, ולא מתפללים לאבנים או לעצים, אבל היצר הרע יש לו עוד כמה עבירות שמינות ועסיסיות שהוא רוצה להביא אותנו אליהם, אם זה לא עבודה זרה, אז זה משהו אחר.
אז מה המסקנה? לא לתת לו לגרור אותנו לעימות בעיתוי שנוח לו ובעוצמה שבה הוא יבחר, אלא להגיב על הפרובוקציה הראשונה. לנהל את המלחמה על החמש דקות הראשונות, כי בסופו של דבר, נצטרך להילחם, אוי ואבוי אם לא נעשה את זה.