מעמד סיום מסכת ברכות בעמוד היומי שנערך בליל שישי האחרון בקונטיקט, שאב אליו אלפי מסיימים מכל רחבי אמריקה שביקשו לחגוג ולשמוח בסיום הראשון שלהם בסדר העמוד היומי. רבים מהם הגיעו רק ליום חמישי ושישי, ויצאו מהמלונות של מתחמי הקונוונשן רק בערב שבת כדי לאפשר למשמר הנכנס, להשתכן במלונות להמשך הקונוונשן בשבת קודש.
מי שהנחה ברוב כישרון את מעמד הסיום הוא מגיד מישרים, ר' לייביש ליש, שהוביל את המעמד בחן חסידי בהתלהבות ובשמחה. אלא שמסתבר שאחד הנוכחים לא רק נעץ עיניים ברב ליש, אלא גם בסידורי הפרחים שהונחו על בימת הכבוד, תוך שהוא רוקם רעיון יוצא דופן.
***
במוצאי שבת, במעמד המלווה מלכה ברוב עם, כאשר נערך הסיום על מסכת בבא קמא, ר' לייביש הדהים את הנוכחים בסיפור המרגש הבא.
"מיד לאחר המעמד פנה אלי יהודי שמתגורר מאזור הפייב טאונס, וביקש לקחת אותי הצידה" סיפר ר' לייביש לנוכחים במלווה מלכה.
"אני" מספר לי אותו יהודי "סיימתי כעת מסכת ברכות בעמוד היומי. ויש לי בקשה קצת לא נעימה…"
"לא נעימה" השיבו לו ר' לייביש. "אני רגיל ששואלים אותי שאלות לא נעימות".
"ראיתי בסיום שיש פרחים אדומים מאד יפים על במת הכבוד, יותר נכון שושנים אדומות. אני אומר לך את האמת, ממש לא נעים לי, אבל אני חוזר הביתה לשבת, ואני רוצה להניח שושנה אדומה מהסיום על שולחן השבת שלי".
"אני רוצה שאשתי תראה, אני רוצה שהילדים שלי יראו, אני רוצה שכולנו נדבר על הלימוד הזה, נעריך אותו, ונאהב אותו… כמו שושנה אדומה".
ר' לייביש, שאמנם רגיל לשאלות מביכות, הופתע מהכנות והפשטות יוצאת הדופן של היהודי.
"לא שושנה אחת, קח שלוש שושנים" – השיב לו מיד ר' לייביש.
אותו יהודי הודה לר' לייביש, נבלע באולם וקטף שושנים לשולחן שבת.
***
מורי ורבותיי! זעק ר' לייביש בגרון ניחר במעמד המלווה מלכה.
תראו מה צומח כאן בין הספסלים של דרשו. שושנים אדומות שמפארות לא רק את שולחן שבת, אלא את העם היהודי כולו.
עם יהודי כזה, מלא בתמימות ובחן כובש, אנחנו ראיים לצאת ולקבל פני משיח.
ציבור קדוש, המשיך ר' לייביש.
בזמן אמת לא ידעתי למה אמרתי לאותו יהודי לקחת שלוש שושנים, אבל בשבת הבנתי למה.
במנורת הזהב בבית המקדש היו שלוש פרחים, ושלושת הפרחים הללו מסמלים במידה רבה את המעגל שדרשו משפיע עליו.
הפרח הראשון, הוא ההשפעה על הלומד עצמו שזוכה להתעלות במדרגות התורה.
הפרח השני, הוא ההשפעה על המשפחה שזוכה להיות משפחה של תורה.
הפרח השלישי הוא ההשפעה על עם ישראל כולו, שמתקדש בקדושה של מעלה בזכות כל עוד 'דרשו איד'.