לפני כעשר שנים נפטר בב"ב באופן פתאומי רבי משה לב, שהיה אוסף כסף לישיבת נתיבות עולם.
רבי משה הזה חמש עשרה שנה לפני שנפטר היה עדיין חילוני, ובאותו הזמן הוא החל לשוב אל כור מחצבתו, והנה היה זה ביום תענית אסתר שנת תשנ"ו. רבי משה שבאותם ימים החל להתחזק לקח עמו חבילה וופלים לעבודה (ר' משה עבד בדוכן פיס בצומת הרחובות דיזינגוף קינג ג'ורג' בתל אביב היה לו דוכן פיס שהיה מתנייד כל פעם למק"א), כדי שיוכל לאכול בצאת הצום.
לקראת הערב הגיע אליו עני לדוכן וביקש נדבה ר' משה בא להוציא לו כסף אך העני שהיה נראה תשוש מאוד ביקש את חבילת הוופלים, רבי משה לא ידע את נפשו כי מצד אחד ההוא רעב ומצד שני זה מה שהוא שומר לסוף הצום, ויהיה לו קשה ללכת בשיא העומס לקניות כי הוא יפסיד לקוחות…
בכ"א רבי משה התגבר ונתן את כל החבילה של הוופלים לעני שהחיה בכך את נפשו. לקראת סוף הצום עזב ר' משה את דוכן הפיס לקנות לעצמו משהו לאכול בקיוסק סמוך.
באותו הרגע הגיע מחבל עם מטען חבלה גדול ופוצץ עצמו בסמוך לדוכן של ר' משה שנפגע (הדוכן) קשות, התוצאה היתה 13 הרוגים וכמאה חמישים פצועים, משמעות הדבר שר' משה ניצל ממוות בטוח.
רבינו מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל, תמיד כשהיה מגיע לנתיבות עולם לסנדקאות, היה ניגש לר' משה שהיה יושב בכניסה, ומבקש ממנו שיספר לו שוב ושוב את הסיפור הזה…
(הרה"ג רבי שלמה קולדצקי שליט"א, קובץ דרישה וחקירה תרומה תשפ"ב)