הריסת מבנה ישן של בית כנסת
* אסור להרוס מבנה של בית כנסת אף על מנת להקים מבנה חדש, מחשש שמא יתרשלו ולא יבנוהו. ואף אם כבר החלו בהקמת המבנה החדש – אסור להרוס את המבנה הישן עד להשלמתו.
* האיסור האמור הוא אף כשקיים מקום חלופי (שאינו בית כנסת) לתפילת הציבור. ויש שכתב שאם שכרו מקום שישמש כבית כנסת עד להקמת מבנה חדש – מותר להרוס את הישן לאלתר.
* במקרה שנדרשת הרחבה למבנה בית הכנסת, יש לבנות תחילה את קירות שטח ההרחבה מעבר לקיר הקיים, ולאחר מכן להרוס את הקיר בנקודת החיבור של ההרחבה למבנה הישן.
איסור השחתת בית הכנסת וחפציו
* אסור מן התורה להשחית חלק מבנין בית המקדש, או אחד מכליו. וכך הדין גם ביחס לבית הכנסת, הנחשב ל'מקדש מעט' – שאסור להשחית אפילו אבן אחת מכתליו, או אחד מכליו.
* איסור השחחת בית הכנסת וכליו האמור לעיל, הוא רק כשהדבר נעשה בדרך השחתה, אולם כשהדבר נעשה לשם תיקון ובניָן, אין בו איסור.
* אסור להרוס מבנה ישן של בית כנסת עד להקמת מבנה חדש. וגם לאחר הקמת המבנה החדש, אסור להורסו אלא במקרה שיש בכך תועלת למבנה החדש.
"מעלין בקודש ואין מורידין"
* הלכה פסוקה היא: "מעלין בקודש ואין מורידין", דהיינו, אסור להשתמש בחפץ קדושה לצורכי חול, ואף לא לצורך קדושה הפחוּתה מקדושתו של החפץ.
* בגמרא ובדברי הפוסקים נמנו חפצי הקדושה המצויים בשבע מדרגות של קדושה, שהנמוכה שבהן היא – בית כנסת, והגבוהה – ספר תורה.
* קדושת בית מדרש חמורה מקדושת בית כנסת; ויש מהפוסקים שהורה כי בזמננו נחשבים רוב בתי הכנסת גם כבית המדרש, כיון שהם מיועדים גם ללימוד ולומדים בהם.
מגביות לרכישת חפצי קדושה
* אם ערכו מגבית לרכישת חפץ קדוּשה מסוים, אסור להשתמש בכסף לצורך קדושה קלה יותר, כי אם לצורך קדושה שווה או חמורה יותר.
* אם ערכו מגבית לרכישת חפץ קדוּשה מסוים, כגון ספר תורה, ורכשוהו, ונותר עודף, מותר להשתמש בכסף לכל מטרה ציבורית, ואף כזו שאין בה כל קדושה.
* אם נשרף חלילה ספר תורה, או כל חפץ קדוּשה אחר, ששולמו עבורו דמי ביטוח, וחברת הביטוח שילמה את תמורת החפץ הגנוב – יש שמצדדים שקדושת החפץ הגנוב חלה על כספי הביטוח.
מכירת בית כנסת
* בית כנסת וכל חפץ קדוּשה השייך לציבור, ניתן למוכרו בתנאים מסוימים. אולם, בעיר גדולה אשר רבים שאינם מתושבי המקום מזדמנים אליה ושוהים בה למשך תקופה – לא ניתן למוכרם. ובית כנסת הנמצא בעיר כזו באיזור מרוחק ומיועד לתושבי האיזור בלבד, והזרים השוהים בעיר אינם מזדמנים אליו, או שהתנו מראש בעת בנייתו שאינו מיועד אלא לתושבי העיר בלבד – ניתן למוכרו.
* במקרה שמותר למכור בית כנסת או כל חפץ קדוּשה שהוא, אין למוכרו אלא על מנת לרכוש בתמורתו חפץ שקדושתו חמורה משל החפץ הנמכר.