מספר ר' יעקב מירושלים: נסעתי באוטובוס בתוככי העיר ירושלים. תכננתי להגיע ליעדי הרבה לפני השקיעה, אך הקב"ה סובב את האוטובוס כך, שהוא הזדחל לו בתוך כבישים פקוקים. השעון עשה את שלו, וכאשר נותרו חמש עשרה דקות לשקיעה, הבנתי שאני זקוק לישועה כדי להתפלל מנחה במניין.
בסמוך למקום עמדו של האוטובוס היה בית כנסת. ביקשתי מהנהג שיפתח לי את הדלת כדי שאוכל לרדת, אך הנהג טען שאסור לו לעשות זאת. החוק אומר שרק בתחנה אפשר להוריד נוסעים, ואם תופסים אותו עובר על החוק הוא צפוי לקנס.
אני עומד ועיניי כלות. השמים כבר נצבעים בצבעי בין הערביים, השמש מתקדמת, ומאין יבוא עזרי? עזרי מעם ה'. רק הוא יכול לעזור לי. פניתי בתפילה לקב"ה וביקשתי: אני רוצה להתפלל מנחה בזמן, במניין. אנא, אתה כל יכול, תעזור שאוכל להתפלל.
עוברת דקה, והנה, מצד ימין של האוטובוס עומד עוד אוטובוס שתקוע בפקק. שני הנהגים של האוטובוסים הפקוקים מוצאים את עצמם אחים לצרה. הם מבקשים לשוחח זה עם זה, ולשם כך הנהג פותח את דלת האוטובוס.
ברגע שאני מבחין בכך, אני משתחל במהירות מבעד לדלת הפתוחה ויוצא לכיוון בית הכנסת הסמוך. ברוך ה', הספקתי מנחה בזמן ובמניין.
(גיליון השגחה פרטית)