מאת: הרב ישראל היימן
"כנחלים נטיו כגנות עלי נהר"
מצבן הכלכלי של הישיבות הבודדות שהיו בארץ ישראל בשנות ה-כ', לא היה מזהיר במיוחד. ראשי הישיבות התמודדו עם המיתון הכללי במשק הישראלי, שככל שהוא הקשה את חייהם של בעלי המשפחות, שאמורים לפרנס כמה פיות בודדים, ראשי הישיבות שהיו צריכים לדאוג לעשרות עד מאות של תלמידים לארוחות ולשאר צרכיהם, חוו תקופה לא קלה בכלל.
מצב זה הוביל את מרנא רבי יחזקאל סרנא זצ"ל לסרב לרוב הפניות לקבלת תלמידים חדשים לישיבת חברון בראשה עמד. די היה לו בכמות התלמידים המכובדת שכבר היו בישיבה, עליהם הוא פרס את חסותו ואת אחריותו, ולישיבה לא הייתה אפשרות לקבל תלמידים נוספים.
ביום מן הימים, התדפק על דלת חדר ראש הישיבה בחור צעיר, שהגיע לשם היישר משדה התעופה. הוא הגיע אחרי טיסה לא ארוכה מלונדון הבירה, להתקבל לישיבת חברון, ששמה כבר אז הלך לפניה ומכל העולם באו לחסות בצל כנפיה. הבחור העונה לשם 'אהרון דוד דונר' היה בנו של רבה של לונדון, הגאון רבי יוסף צבי דונר, מה שגרם לראש הישיבה לא לסרב אוטומטית לבחון את הבחור.
הבחינה שלא הייתה קלה בכלל עברה בהצלחה. אהרון דוד הצעיר (שלימים מילא את מקום אביו ברבנות לונדון, לאוי"ט) גילה כישורים נדירים ובקיאות מדהימה, ובצירוף נתוני המשפחה וטרחתו להגיע מלונדון הרחוקה, הודיע לו ראש הישיבה שהוא אכן התקבל לישיבת חברון. "אבל", סייג ראש הישיבה, "התקבלת לבית המדרש בלבד! לא לפנימייה ולא לחדר האוכל". הוא עשה חשבון שבחור לונדוני כנראה יוכל להחזיק את עצמו. ר' יחזקאל הסביר לו את מצבה של הישיבה, והתנצל שכך הם פני הדברים, וזו כרגע האפשרות היחידה שרק במסגרת זו הוא יוכל לקבלו לישיבה.
אהרון דוד קיבל את הדברים, ולאחר שניות ספורות לעיכול המצב הוא ביקש את רשות ראש הישיבה לשאול שאלה בחומש…
הרשות ניתנה והבחור פתח בדברים: בברכתו של בלעם לישראל נאמר: "כנחלים נטיו כגנות עלי נהר" ובגמרא בברכות מובא למה נסמכו אוהלים לנחלים? לומר לך: 'מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף אוהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות'. כלומר כמו אדם הנטהר בנחל כשהוא עולה נטהר, אף הַמְכַנֵּס עצמו באוהלי התורה מטה את עצמו לכף זכות בזה ובבא.
והקושיה פשוטה: מדוע נצרך בלעם למשלים ולדוגמאות? וכי מה היה ברצונו לומר – שהמשקיע עצמו בתורה מעלה את עצמו לכף זכות?! שיאמר זאת במפורש, איזו תוספת הבנה יש במשל הנחלים שלא ניתן להבין אותו במשל האוהלים??
ר' יחזקאל סרנא חייך בהנאה מהשאלה המקורית והנפלאה. הוא הבין שהבחור הכשרוני שמולו מנסה לומר לו משהו, והוא החווה בידו. "מסתמא לא באת רק עם שאלה, מניח אני שיש בידך אף תשובה ניצַחַת", אמר לו בהנאה.
אהרון דוד שקיבל רשות, נזקף וענה לראש הישיבה:
"כתוב כאן יסוד נפלא! הנחל, כידוע, הוא סמל לטהרה. אין לו צורך בשיעור של מים או בהלכות מסוימות. כל נחל הנובע, גם אם המים זורמים בו בשטף, אם יטבול בו האדם ייטהר מטומאתו. אמנם, תנאי אחד ישנו בנחל, אם תציץ החוצה אפילו שערה אחת מראשו של הטובל, שוב לא תעלה הטבילה את האדם מטומאתו והרי היא כלא הייתה כלל.
"יסוד עצום מונח כאן! אלו הם פני הדברים גם בלימוד התורה. הרוצה שלימוד התורה ישפיע עליו ויעלה אותו מכף חובה לכף זכות, חייב הוא להיכנס אל האוהל כל כולו בלי 'שיציץ' שום חלק ממנו החוצה… אי אפשר לומר לבחור ללמוד בבית המדרש אבל לגור במקום אחר, לא שייך שהתורה תשפיע, אם את לימודו הוא יעשה בישיבה אבל ילך לאכול אצל קרובי משפחה… אם הוא רוצה השפעה מהתורה שתטהר אותו ותרומם אותו, הוא חייב להשקיע את עצמו בלא שום חציצה ומחיצה כל כולו ממש באהלה של תורה".
אהרון דוד הצעיר סיים את נאומו הקצר, והביט בחשש בראש הישיבה. חיוכו של זה האחרון רק התרחב והוא הכריז בהתפעלות: "אם אלו שאיפותיך ואם זוהי השגתך, הרי שאני מקבל אותך בזאת לישיבה בצורה מושלמת, והרי אתה תלמיד מן המניין!".