בבית הכנסת 'מוסיוף' שבירושלים מתקיים שעור שבועי על ידי הרב אוחנה שליט"א, אשר סיפר את הסיפור הבא: אחיו המתגורר בעיר נתניה שאל פעם ראש כולל, "כיצד מצליח אתה להחזיק את ה'כולל' ולשלם לאברכים מדי חודש בחודשו? הרי מעולם לא נסעת לגייס תרומות בחוץ לארץ, ואף בארץ אינך מחזר על פתחי נדיבים"?! – "אתה לא תאמין למה שאני עומד לספר לך", השיב ראש הכולל, וסיפר את סיפורו: לפני שהפך לראש כולל, התגורר אותו יהודי בחולון. באחד הימים התקשרה אליו אמו, שהתגוררה בצפת, ובקשה בפיה: "בני היקר! בוא אלי בבקשה לשבת עם המשפחה. אני רוצה לראות אתכם ואת הנכדים"!
"כדי להגיע לחולון לצפת, עליי לנסוע עם כל בני המשפחה מחולון לבני ברק, ושם לעלות על קו 980 לצפת, ולנסוע כך במשך מספר שעות. ובחזור, במוצאי שבת זה אותו דבר, רק הרבה יותר מורכב בגלל השעה המאוחרת שבה נחזור לאזור המרכז. לצערי זה לא נראה לי מעשי"…
"יש לי הצעה עבורך", אמרה האם. "תשכור רכב מחבר, ואני אשלם לך את השכירות והדלק, העיקר שתבואו לשבת".
הבן הסכים להצעה, ודיבר עם חבר, בעל רכב, שנענה והשכיר לו את רכבו במחיר נמוך. הוא העמיס את משפחתו ואת המטלטלים על הרכב, וכך נסעו בניחותא לצפת.
לאחר צאת השבת עלו בני המשפחה על הרכב, והחלו בנסיעה הארוכה בדרך חזור. לפתע, שם לב האב הנוהג ברכב, כי מד הדלק נמוך מאוד. כאשר לקח את הרכב ביום ששי לא היה דלק רב במכל, אך הוא הספיק לו לנסיעה לצפת, וכעת עמד מכל הדלק ממש בסמיכות לקו האדום… עוד הוא תר בעיניו אחר תחנת דלק, הבהבה נורת אזהרה, ולאחריה החל הרכב לרעוד. במאמץ רב הצליח לייצב את הרכב ולעצור בצד הדרך, כאשר בראשו רצה מחשבה מייסרת על כך שלא השכיל למלא דלק כבר ביום ששי…
הוא עמד חסר אונים ליד הרכב, כשלפתע עצר לידו רכב מפואר, אשר מחלונו הציץ נהג אכפתי שהתעניין לסיבת עמידתו בשוליים.
כאשר שמע הנהג את סיפורו, אמר לו: "אל דאגה. אקח אותך לתחנת דלק, שם תמלא ג'ריקן גדול שאתן לך, לאחר מכן אשיב אותך אל הרכב, אתה תמלא את המכל בדלק שבג'ריקן, וכך תוכל לנסוע עד לתחנת הדלק ולמלא את המכל בשפי".
היהודי עלה אל הרכב, ולאחר כרבע שעה של נסיעה נגלתה לעיניהם תחנת דלק. הנהג כבר התכונן להיכנס אליה, ואז אמר לו היהודי במפתיע: "איני יכול למלא דלק בתחנה זו"! "מדוע"? התפלא הנהג, "האם רבת עם מנהל התחנה"?! "איני יכול לומר לך". התחמק היהודי.
"אתה יודע מה? בוא נעשה עסק. אתה תספר לי מדוע אתה מסרב למלא דלק בתחנה זו, ובתמורה אני אקח אותך לתחנת דלק אחרת".
"אשיב לך על כך בסיפור", אמר היהודי: "היתה פעם כלה שקבלה מחמותה ביום החתונה טבעת יהלום יוקרתית. הכלה יצאה מחדר הייחוד ופגשה בחמותה הנרגשת. 'נו, איך הטבעת'?! שאלה החמות בפנים זורחות. 'מכוערת ביותר! חסרת חן לחלוטין'! ענתה הכלה והשליכה את הטבעת בתיעוב.
"איך אמורה להגיב חמותה אשר יש מעט שכל בקודקודה? היא פונה לבן ומכריזה: 'אין חתונה! ברוך שפטרנו ממרשעת שכזו'.
"והנמשל אומר לו היהודי: הקב"ה בא למשה רבינו, ומצוה עליו: 'מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש לתנה לישראל – לך והודיעם ' (שבת י:).
בנוהג אצל בשר ודם, שכשבאים לתת מתנה, מחפשים מהם החפצים להם אינם זקוקים, ואותם נותנים, אך בבית גנזיו של מלך מלכי המלכים נמצאת המתנה היקרה ביותר בעולם – שבת קדש. אדם שמחלל שבת דומה לאותה כלה מרשעת, מכיוון שהוא לוקח את המתנה הנפלאה ובועט בה.
בתחנת הדלק הראשונה שבה עברנו, התנוסס שלט גדול שעליו נכתב: 'פתוח 24/7'. איני יכול לרכוש דלק במקום שבו בועטים ומבזים את הקב"ה, ולכן חפצתי בתחנה אחרת"! היהודי לא ידע כיצד יקבל הנהג את דבריו, שהרי הוא עצמו מחלל שבת, אך לשמחתו הנהג לא עשה מכך עניין. כאשר הגיעו לתחנת דלק אחרת, מילא דלק בג'ריקן , לאחר מכן החזירו הנהג אל רכבו, ונפרד ממנו לשלום , לא לפני שהחליפו ביניהם מספרי טלפון.
לאחר ארבע שנים, יום אחד מקבל אותו היהודי שיחת טלפון: "זוכר אותי? קוראים לי יוסי, ואני לקחתי אותך ברכב לתחנת הדלק בדרך מצפת לפני ארבע שנים".
"בוודאי שאני זוכר", התרגש היהודי. "במה העניין"? – "אני רוצה להיפגש עמך בארבע עיניים במשרדי. כדאי לך להגיע"! אמר יוסי, ולא יסף… היהודי הגיע למשרדו המפואר של יוסי, והלה פתח ללא את דבריו: "אבי נפטר. הוא היה עשיר גדול, ובבעלותו היו קרקעות, קניונים ומשרדים. אך דבר אחד העיק עליו, בצעירותו הוא היה בחור ירא שמים, אך כשהגיע לארץ היה זקוק לעבודה בכדי להתפרנס, ומכיוון שבאותם ימים הדרך לעבודה עברה דרך 'הפנקס האדום' של ההסתדרות, וקבלתו היתה כרוכה בוויתור על רוחניות, הוא מכר את הרוחניות שלו בעבורה. לפני פטירתו, החל מצפונו של אבי לייסר אותו על שנטש את דרך התורה והמצוות, ועל כך שלא השכיל, לפחות באחרית ימיו, לשוב בתשובה . הוא קרא לי ואמר לי: 'בני יקירי! בתור בן יחיד, יש לך ירושה 'כבדה' מאוד, אך אני מבקש, והתניתי זאת בפני עורך דין, שתיתן מעשר מהנכסים שהורשתי לך לאדם ירא שמים אמיתי, יהודי שיישב וילמד תורה, והלימוד יעמוד לי לזכות, ויהיה כפרה על כך שאני עצמי לא המשכתי לשבת וללמוד תורה'. "ניסיתי למצוא ירא שמים אמיתי, אך לא מצאתי אדם שענה להגדרה זו. ואז נזכרתי בך! איך לפני מספר שנים לקחתי אותך ברכב, כשנתקעת יחד עם משפחתך בדרך החשוכה מצפת, ולא הסכמת למלא דלק בתחנה המחללת שבת, למרות שייתכן שמחמת כך הם הייתם נשארים תקועים על אם הדרך… אתה ירא שמים אמיתי, ולך אתן את המעשר"!
סיים ראש הכולל את סיפורו ואמר: "מהמעשר שלו קניתי לעצמי דירת חמישה חדרים, ויש לי כסף בכדי לחתן את כל הילדים שלי בנחת. בנוסף פתחתי כולל אברכים על שמו, ואנו לומדים בו לעילוי נשמת הנפטר"…
וה"חפץ חיים" זצ"ל כותב בספרו "חובת השמירה", שאם אדם נותן צדקה בעבור נשמת הוריו וזקניו, מועיל הדבר גם ארבעה דורות לאחור, גם אם הם היו רשעים. אמנם במקרה דנן אותו יהודי שב בתשובה לפני מותו וציווה על בנו לתת מעשר, ואם כן, ברור כי הלימוד באותו 'כולל' מועיל לעילוי נשמתו. וכל זה נסבב והגיע לאותו ראש כולל בזכות העמידה על כבוד השבת! [שש באמרתך] הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה לתגובות ולחומר נוסף ([email protected])
מספר מר אייל פטיטו שיחי':
עבדתי ב'בתי הזיקוק' בחיפה – והלחמתי שם מיכל נירוסטה.
לאחר פעולת הריתוך בברזל רגיל, אחרי שהחומר ההלחמה מתייבש, בברזל רגיל נוצרות בועות כאלו ]ניתן לראות זאת על כל דבר מולחם[.
בנירוסטה, לאחר פעולת הריתוך, וייבוש וקירור החומר, נוצרות גם בועות כאלו, אבל הם מתפוצצות )פיצפוץ קל(, – מחמת שינויי הטמפרטורות.
יום אחד לאחר ההלחמה, עמדתי מידי קרוב למיכל נירוסטה, ופתאום התפוצצה בועת נירוסטה – ושני שבבי נירוסטה, התעופפו יש לתוך עיני…
גם כואב, וגם מסוכן, עיניים זה דבר רגיש ביותר…
מייד חשתי למרפאה, ששלחה אותי לחדר מיון קדמי, ששלח אותי לרופא עיניים מומחה. (סבל של מספר שעות, למי שפעם חיכה בתור למרפאה כלשהי)
הרופא בדק את עיני, ואמר שהוא רואה את שבבי הנירוסטה, הוא לקח מלקחיים זעירות, ושלף בעדינות שני שבבי נירוסטה קטנים כל כך, אך מכאיבים ביותר.
ואז אמר לי הרופא: ]בלשון הכפירה שלהם[ "יש לך הרבה מזל". ]אנחנו יודעים שהכל בהשגחה פרטית[.
התחיל להתפתח לך בעין "שעורה", והיא כרגע בשלב מוקדם, שרק עין מקצועית יכולה לאבחן אותה, תיקח את הטיפות שאני ירשום לך, ותוך יומיים שלוש, לא תרגיש כלום.
אם לא היית מגיע אלי עכשיו למרפאה, היית מגלה את השעורה רק אחרי שהדלקת התפרצה, ואז זה עשרה ימים, של כאבים עם עין סגורה )כפי שכולנו מכירים – איך נראה עין של מישהו עם "שעורה"(.
בזכות שבבי הנירוסטה – חסכת "שעורה"!
זה נקרא השגחה פרטית, ו"כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד"…
היה נראה למר אייל – שקרה לו משהו מצער, נכנס לו שבבי נירוסטה לעין, והוא סובל כאבים בעין, ובורא עולם אומר לו, למענך אני עושה זאת! אני גורר אותך לרופא בכדי שהוא יגלה לך את השעורה בזמן, ותחסוך סבל של עשרה ימים…
וללמדנו הדברים באים, לאו דווקא "שעורה", ולאו דווקא בעין, יש לנו אבא רחמן שדואג לנו 24/7, וכל מה שהוא עושה, הכל, הכל, הכל, זה רק לטובתינו.
על כן, 'בואו שעריו בתודה – חצרותיו בתהילה, הודו לו ברכו שמו, כי טוב ה' ולעולם חסדו'…
סיפור נוסף – מתרומות רק מרוויחים
סיפור נוסף שסיפר לי מר אייל שיחי':
מר אייל משתדל לתרום להוצאת והדפסת ספרים (וברכת המזון ועוד ועוד) – בסוך החודש שעבר (חודש 6 למניינם) שם לב מר אייל שבזבז יותר מידי מנכסיו לצדקה, והוא נכנס למינוס של כמה אלפי שקלים.
הוא התחזק באמונה, שמתרומות לא מפסידים, וה' יעזור לו! בתחילת החודש, הוא בודק בחשבון, והנה נכנס לו למשכורת עוד כ-6,800 ₪!!! ]לא משהו שידע עליו מראש כגון הבראה וביגוד, משהו בלתי צפוי[…
יש לדבר הסבר בירוקרטי כל שהוא, אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים, ש'אין שום טבע ומנהגו של עולם' – יהודי תורם, והקב"ה מחזיר לו את הכסף… בדיוק בזמן שצריך!!! מי באר ואתחנן תשפ"ג הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה לתגובות ולחומר נוסף ([email protected])